סכנת השירות לרוע
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 703
סכנת השירות לרוע
כשב"כמעיין המתגבר" (ספרה של אין ראנד), מגלה אלסוורת טוהי, האינטלקטואל הנרשע, כי פיטר קיטינג הצליח להביא את הוארד רוארק לכך שיתכנן את מפעל הדיור הממשלתי "קורטלנד", הוא מבטא את התפעלותו מהצלחתו של פיטר קיטינג לבצע את הדבר שדורות של עריצים מנסים לבצע: לרתום לשירותם את היצרנים. דבר זה מבטא זיהוי חשוב של ראנד לגבי תכליתם של הארכי-בוזזים: בזמן שבו הבוזז הקטן, משרתו של הארכי-בוזז, עושה את מעשיו מטעמים של תשוקה נמוכה, תאוות בצע, תאווה מינית או רצח, מעוניין הארכי-בוזז בשליטה לטווח ארוך.
הבוזז הקטן הוא זה שישחט את האווזה המטילה ביצי זהב; הבוזז הגדול ישמור אותה בכלוב. אווזה זו היא היצרן. על כן, כשאנו עוסקים ברע, ובמיוחד ברע העולמי, חשוב להבין כי משאת נפשו של הרע איננה להשמיד את הטוב, אלא לרתום אותו לצרכיו. בענין זה אינני יכול לשכוח יצרן ישראלי שפגשתי לפני שנים רבות בחו"ל. האיש לא רק שהיה מלא שבחים על מדיניות ממשלת ישראל ה"תומכת" בו באמצעות מענקים ושירותים מיוחדים, אלא שראה עובדה זו כהוכחה לאי נכונותו של "אטלס"; "במציאות" - אמר - "הממשלה לא רק שאיננה מכשילה את היצרן, כפי שטוענת אין ראנד, אלא ממש עוזרת לו". זה היה עצוב לראות יצרן אינטיליגנטי נופל בפח - ומחריד לצפות בתוצאות פעולתו של הבוזז, אשר הצליח לשטות בקרבנותיו על ידי כך שהוא נותן להם חלק משללו ( - וזה גם מעיד על המחדל האישי של הקרבן הלא כל כך תמים אשר מעל באחריותו - זכירת הידע).
הרוע "מתבגר" - וגדל - כאשר הוא עובר ממצב של רצון בהשמדה למצב של רצון בשליטה. הדוגמה העולמית לתהליך זה היא "נפילת" ברית-המועצות שמשמעה המעשי מעבר התלכיד העצום של מזרח אירופה ממצב שבו היא מפעילה איום איסטרטגי ישיר בהשמדה על המערב למצב של שליטה במערב דרך "סיוע לארצות נחשלות" שמשמעו המשכה והגברה של הזרמת משאבים ממערב אירופה למזרח אירופה. דוגמה נוספת וקרובה יותר הוא "תהליך השלום" במזרח התיכון, המאפיין בדיוק את סוג המעבר הזה; בתהליך זה, עברו מדינות ערב (וארגוני המחבלים) מאיום מוצהר וישיר על קיומה של מדינת ישראל למדינות של ביזה וסחיטה פוליטית של רכוש ומשאבים ממדינת ישראל המפותחת. כך, ההבדל בין הנבל הקטן לנבל הגדול מבוסס על ההבדל בין שאיפה לרווח לטווח קצר לבין השאיפה לרווח לטווח ארוך.
אך שום נצחון של הרע, קטן או גדול, לטווח קטן ובמיוחד לטווח ארוך, לא יכול להיות מושג ללא פעולתו של הטוב - וקודם כל מכיוון שמבחינה לוגית, הדבר שאותו הרע חפץ להשיג מן הטוב הוא את פרי פעולתו. מטרה זו של הרע מושגת בכל נקודה שבה הטוב נכשל בהגנתו על פרי יצירתו - או מוכן לתת את שירותיו לרע - וזה האחרון יכול לקרות רק בהקשר של פיצול מוסרי בין גוף לרוח.
פיצול כזה בא לידי ביטוי במציאות כשהטוב שוכח את ההקשר המלא שבו הוא פועל, למשל כאשר הוא אינו דואג לברר באופן מפורט את מלוא ההשלכות של פעולותיו או, למשל, כאשר הוא שוכח את ההבדל העקרוני בין טבען של פעולותיו שלו לפעולות הרע. דבר כזה קורה, למשל, כשמדינה כמו ארה"ב מעניקה את שירותיה הצבאיים והכלכליים למדינה עריצה כלשהי, בכדי להתגונן בפני עריצות גדולה יותר. בכל פעם שדבר כזה נעשה, מוסרת ארה"ב את כוחה (ולמעשה מסגירה את אנשיה) לידי כוח מוסרי שלילי ובכך משרתת, בסופו של דבר, את הרע. דבר זה קורה, למשל, כשאדם מוכשר מקבל ניהול על חטיבת ייצור במפעל ייצור נשק אשר מוכר את הנשק לגורמים המפעילים אותו, בסופו של דבר, במלחמה נגד בני משפחתו שלו - וראה, לצורך איור ענין זה, את המקרה הישראלי של מותו של הקצין נתניהו בידי אנשי אידי אמין שקיבל את משאביה של מדינת ישראל וחי בתנאי רווחה עד היום הזה מתחת לחסותו של שליט לוב…
דברים מסוג זה קורים כשאדם המעוניין להילחם ברע או לפעול למען הטוב, מכניס את עצמו למערכת שאין לו מושג על הקשר הניהול שלה וכך יוצאת השקעת הכוח שלו לרעת האינטרסים שלו - או כשאיש עסקים תורם את כספו למערכת נדבנית כלשהי או למדינה ענייה כדי שייעשה בכסף הזה שימוש טוב, אך איננו דואג לפקח על השימוש הנעשה בכסף זה (ובמקרה של מדינה הוא, בד"כ, איננו יכול) - או במקרה שבו אדם מפקיר את כספי עבודתו, באמצעות המסים שהוא משלם, לקבוצות לחץ אלימות המפזרות את כספו ללא שליטה או ביקורת כלשהי שלו (אפילו בצורת מחאה).
כל אלה הן צורות של הפרדה בין גוף לרוח, בין העכשיו בחומר לאחר-כך ברוח, של הקושי של היצרן לזכור את היחס בין מעשיו היצרניים להשלכות פעולותיו במרחב הזמן והמקום שאינם שלו. בכל אלה ובצורות רבות אחרות גורם האדם לעצמו נזק בכך שהוא מאפשר לאנשים אחרים להשתמש בכוחותיו כשהם קובעים מה ייעשה בהם, על אף שהם, פעמים רבות, חלשים ממנו וטפשים ממנו - וטפשות וחולשה הם מתירוציו הראשיים של הרוע באשר הוא.
אם אדם יצרני מעוניין לשמור לעצמו לערוב ימיו את אפשרות ההתבוננות במראה, אם הוא רוצה להיות מסוגל לומר לעצמו ולצאצאיו: ידי לא היתה במעל, אם הוא חפץ להמשיך לחוש אדם מוסרי, ולהמשיך ולשמור את הכוחות שתחושה כזו מספקת לו, עליו להיזהר ולא לשתף פעולה עם רוע כלשהו - ובמיוחד עם מערכות שבקצה הנראה שלהם משכורת נדיבה ובקצה הלא נראה שלהן פגיעה בזכויות אדם. לצורך זה יש לשמור על הקשר מלא, על אחדות ולא להרשות הפרדה כלשהי בין גוף לנפש, אם בצורת הפרדה בין חומר לרוח או בין מה שהוא עושה למה שהוא יודע על כך. על יצרן, אדם מוסרי, להחזיק בשליטה ובניהול של כוחותיו ולדאוג שלא לנדב את כוחותיו בנפרד מיכולת הניהול והפיקוח שלו. משמעותה של הפרדה כזו היא הפרדת כוחו מראשו, כלומר צורה של הפרדת הגוף מהרוח, כאילו האדם המעורב בכך, מצד הנתינה, הופך את עצמו לאיבר בגופה של מפלצת שפועלת נגדו...