מוסרניות לקויה

מוסרניות לקויה

המוסרניות, בניגוד למוסריות, היא ההתיימרות למדיניות מוסרית, שרבים הם הגורמים הפוליטיים בימינו המחזיקים בה בניגוד לעובדות המציאות; גישה מוסרית לקויה זו עומדת ביסוד המדיניות הנפוצה היום במערב. גישה זו מעידה על החשיבות שרואים בני האדם במערב ברעיון המוסרי, אך היא נכשלת ביישום בשל היותה, למעשה, כלי שרת בידי ממשלות לא מוסריות.

המאבק ההסטורי בין בעלי קנין בזכות, כלומר בין אלה שיצרוהו או קנוהו, לבוזזים, נעשה היום במסגרת חברות, אשר בהן הביזה היא חלק ממוסד בפעילותן. מאבק זה מתנהל היום במסגרת מערכות החוקים של חברות אנוש המבוססות על ביזת חבריהן היצרניים. ביזה זו, שבעבר היתה נערכת בצורה בוטה וברורה בעימות בין הבוזז לקרבנותיו, נעשית היום, כשכבר ניטלו כוחו ומעמדו של הבוזז ה"פשוט" בחברה, בצורה מתוחכמת, המוצגת בתחפושת רמאית של פעולה מוסרית חיובית. המסגרת הפוליטית המשתמשת בחקיקה פועלת היום בכל המדינות הסוציאליסטיות במערב והיא מוצדקת מוסרית על ידי טיעונים פילוסופיים מטעים, סוציאליסטיים ברובם.

אחד מהחוקים הקשים והבוטים ביותר בתחום זה הוא חוק מס ההכנסה. זה מסתמך על כך שרבים הם בני האדם הסוברים כי יש לגבות מאנשים הון ביחס ישר לרווחיהם ולחוק זה מתלווה גם ההיבט של תירוץ מוסרי חברתי, המצדיק אותו מתוך התבססות על תכליתו המוצהרת: פתרון בעיות העוני. מבלי להתייחס לשאלה האם יש בחוק כזה משום פתרון אמיתי לבעיה, יש לדעת כי התירוץ המוסרי מסיט את המיקוד מהיותו חוק של גזל טהור, המכוון כלפי בעלי היכולת, ושולל מראש כל התנגדות לו בשל הטיעון המצדיק אותו.

זולת זאת, ניתוח התכלית המוסרית שחוק זה אמור להשיג – פתרון למצוקת העוני - מכוון את תודעת האזרח לחיים של שרידות, כי המטרה הראשית שלהם, המוגדרת תוך כדי החקיקה למענם, היא שמירה על הקיום. אך חברה אנושית ראויה מתארגנת לחיים ולא לשרידות, כלומר לביטוי אנושי והשגת תכלית רוחנית ולא רק לשימור עצמי. תכליות רוחניות אינן ניתנות להיתפש בקלות על ידי חברה המחנכת לחומרניות, ואף על פי כן הרוח, שאין רואים בעין, קיימת ויש לה צרכים.

הצמיחה והאושר האישי הם בין צרכים אלה של רוח האדם וכך גם האיכויות החברתיות הייחודיות לו, שבתוכן העזרה ההדדית. על זו להיעשות כהלכה ולא בדרך של כפיה, כי אחרת הסיוע הקיים לחלשים למעשה מחליש אותם – וגם את אלה ש"עדיין חזקים"...

לאורה של חקיקה הכופה על ה"חזקים" לעזור לחלשים, בולטת העובדה שביסוד החוקים קיימת מוסרניות לקויה; זו, בניגוד למוסר מציאותי, נכון, פוגעת בזכויותיהם של כלל אזרחי המדינה ויוצרת מציאות אלימה שבה נבזזים הכל, חומרית ורוחנית גם יחד; בזמן שהפגיעה החומרית נוטלת מן האדם את משאביו החומריים ומקשה את חייו, הפגיעה הרוחנית נוטלת ממנו את טעם החיים, המבוסס על יחודיותו היצרנית ועל יכולתו לבחור באופן עצמאי מה ייעשה בתוצרי עמלו.

גם אם בניה של חברה מסכימים על העקרון החומרני, נוצר מצב שבו, כשחברה שלמה הופכת למשרתת הצרכים החומריים של האדם, מסיט המיקוד בכך את מעייניה מצרכיו הרוחניים של האדם ובכך היא מביאה אותו, גם בהצלחתה, לשרידות במקום לחיים.