מוסריות, תשלום ורוחניות האדם
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 695
מוסריות, תשלום ורוחניות האדם
חוק הטבע האציל מבטיח שגם אנשים שבעי קיבה לא יהיו שבעי רצון אם לא שילמו את מחיר ארוחתם. האדם – מצהיר הטבע – איננו מהות חמרית. לכן, הוא עשוי ליטול מאחרים רק את מידת מילוי הצרכים שיאפשרו לו להמשיך ולסבול עד שילמד את שיעורו.
מוסריות, בהקשר זה, פירושה תשלום, וזה משמעו שעל האדם למסור שווה-ערך, יהיה אשר יהיה, למול ערך שקיבל. שווה-ערך צריך להיות פעולה שתהווה משקל נגד לפעולה שייצרה את מזונו. סמלית, תשלום על מזונו כמוהו כהצהרה של האדם על כך שאת המזון לא קיבל כתלוי במי שהזין אותו, אלא כעצמאי שיכול אף הוא להזין את עצמו.
כפי שפעולה שונה מתנועה, שונה פעולה אנושית מתנועה אנושית. בשני המקרים, השוני הוא בהבדל שבין ראשוניות ומשניות: פעולה אנושית היא פעולה של הכרה בוחרת: פעולה מודעת ברמה מושגית, אשר מחליטה על אחת מאפשרויות נתונות. מחשבה וכל פעולה שהיא תוצר של מחשבה ובחירה הן פעולות אנושיות. פעולות אוטומטיות, אינסטינקטיביות ועוקבות – אף אם הן מתקיימות בגוף האדם, אינן, בהקשר זה, פעולות אנושיות.
האדם הוא יצור רוחני ומכך שפעולותיו של האדם הן פעולות רוחניות. אם וכאשר גוף האדם מבצע פעולות לא רוחניות, פעולות אלה אינן מבטאות את מהות האדם אלא את גופו. לכן לא נראה בפעולות איבריו הפנימיים של הגוף את מה שמבטא את אנושיותו, אלא במה שמבטא את רוחו. בהקשר זה, יהיו הפעולות המובהקות האפייניות לאדם קודם כל אלה שבבחירתו. לטוב או לרע, ייזקפו בחירותיו לאישיותו היחידאית.