מוסריות פסיכו-אפיסטמולוגית

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 843

Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin-top:0in; mso-para-margin-right:0in; mso-para-margin-bottom:10.0pt; mso-para-margin-left:0in; line-height:115%; mso-pagination:widow-orphan; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-theme-font:minor-fareast; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin;}

מוסריות פסיכו-אפיסטמולוגית

מבחינה אתית האדם הלא-מוסרי שובר לעצמו את שרשרת הנתונים ההכרחיים לצורך קיום מאושר - שהוא הענין שלו והערך הראשי שלו – ובכך פוגע בעצמו. בדומה לכך גם הגנב, בכך שהוא פועל פעולה של תלות שמשמעה: אני זקוק לכסף של היצרן ואני אינני יכול לקיים את עצמי בלעדי העבודה שלו, מוותר על העצמאות שהיא אבן יסוד של בריאות נפשית, ולמעשה מביא את עצמו במו ידיו למצב של שיעבוד.

כך יכולה להביא מערכת של הנחות מוטעות לגבי היחס בין מוסריות לקנין לכך שאדם יבצע - בכך שאינו בוחר להיות עצמאי – סוג של התאבדות. משמעות הדבר לא תהיה מוות גופני אלא רוחני, שכן הוא יתבטא בכך שהיחיד מקבל על עצמו לחיות בהתאם לאמות המידה של מי שבו הוא תלוי מבחינה קיומית. סוג זה של חטא הוא פסיכו-אפיסטמולוגי בטבעו, שכן מדובר באימוץ של תיאוריה הכרתית המשפיעה על נפשו.

זוהי משמעותה ואחד מביטוייה של התפישה של מוסריות פסיכואפיסטמולוגית, מוסריות שרואה את הקשר בין הידע של האדם למצב הנפשי שלו כהכרחי. פעולה זו תומחש על ידי הדוגמה של אדם שמנתק את עצמו ממקור מזון הכרחי או שמחדיר רעל לתוך מזונו עם מלוא המשמעות של רעל ביחס למזון: שלילה ואי קיום, ועם ההבנה שהרס, בכל רמה או גירסה, משמעו יצירת נתק, חלל, בתוך מה שחי.