מוסריות המונופולין החופשי

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 680

 

מוסריות המונופולין החפשי

על המלחמה נגד עובדות המציאות

דוגמה הוא עקרון יסוד, מערכת עקרונות יסוד או נוסחה לפעולה. הביטוי "פעולה דוגמטית" מתייחס לפעולה שמבוססת על דוגמה שהוצאה מהקשר נכון והיא מיושמת בצורה לא נכונה ולא מתאימה בהקשר אחר.

בהתאמה לכך, אין דרך שבאמצעותה ניתן להפריד בין ארגון מוסרי לארגון לא מוסרי באופן דוגמטי, כפי שמנסים לעשות אנשי ההגבלים העסקיים בממשלה; הנחת היסוד של אלה העוסקים בהגבלים עסקיים היא שמונופול אינו מוסרי כי הוא אינו יעיל ולכן, הם מניחים, כל ארגון עסקי מונופוליסטי – כלומר השולט באופן בלעדי בתחום כלכלי מסויים הוא שלילי ויש להגביל אותו.

אך כל מקרה חייב להישפט לגופו. וזהו גם ההבדל בין עקרון לדוגמה: בניגוד לדוגמה, שיעילותה תלויה בהקשר יישומי מתאים, נכונותו של עקרון קיימת בכל הקשר שבו הוא מופיע.

אם היו עניניהם של אנשי העסקים מנוגדים לאלה של הציבור, הם לא היו יכולים להרוויח ממנו

אנו יודעים שמונופול ממשלתי, למשל, הוא לא מוסרי בעקרון, מכיוון שהעקרון שעומד ביסודו איננו נכון; אם העקרון שלך אינו נכון, אז כל מה שאתה מבסס עליו נושא את אי המוסריות – ולכן גם את אי המעשיות - של פעולה המבוססת על עקרון לא נכון.

בישראל, כאמור, קיים משרד האמור לטפל במונופולין על ידי הגבלים עסקיים. אך ההגבלים העסקיים מבוססים על הרעיון המוטעה שאיחוד עסקי בין כוחות כלכליים מכוון נגד הציבור – שהיא גירסה של הרעיון שעניניו של איש העסקים מנוגדים לענין הציבור. אם היה הדבר נכון, לא היה איש העסקים מסוגל להרוויח מן הציבור. הוא – בניגוד לאיש הממשלה – אינו יכול לכפות את רצונו על הציבור ולהכריח אותו לשלם גם עבור מה שאינו מעוניין בו; לשום עסק פרטי – או קבוצת עסקים פרטיים, גדולה ככל שתהיה – אין אפשרות לכפות עסקה על ציבור הצרכנים.

בנוסף לכך מוסחת הדעת מהעובדה שמונופולים לא מוסריים, כלומר כאלה שלא ניתן להתנגד להם, מתאפשרים רק באמצעות על ידי הממשל, כי רק הממשל יכול להכריז על חברה מסויימת כבלעדית בתחום מסויים. לכן, רק חברה ממשלתית יכולה להיות כזו שעניניה באמת מנוגדים לאלה של הציבור – והוא אינו יכול להתנגד לה מתוקף כוח הזרוע של החוק. אנשי רשות השידור, למשל - שלא רק שבאמצעות פעולתם הם גורמים לציבור נזק או, במקרה הטוב, אינם מביאים לו תועלת – אלא הם גם מוציאים כספים רבים בכפיה מכיסו.

ובידי חברת האם של חברה זו מפקידים את הפיקוח על ההגבלים.

שכן מהו משרד – ממשלתי או פרטי - אם לא חברה? וכי יש חברה שאיננה "מסחרית"? האם אין לחברה – שהיא קבוצת אנשים שפועלת בתחום מסויים - רצון לרווח ושאיפה לספק, לצורך כך, סחורה מסויימת? והאם לפיכך אין המשרד לטיפול בהגבלים עסקיים – הממונה וממומן על ידי הממשל תוך ציודו בסמכויות בלעדיות לענין זה – מהווה בעצמו חברה שהיא, למעשה, מונופולין בעצמה?

בודאי שכן; הקמת משרד ממשלתי היא הקמת חברה לכל דבר – זולת עובדת היותו של משרד ממשלתי חברה לא מוסרית מתוקף היותו כפוי על האזרחים ובעל סמכויות המעוותות את טבע חוקי ההיצע והביקוש. המשרד הממשלתי העוסק בהגבלים עסקיים מתיימר לספק לציבור ערך שהוא נדרש לו, כביכול – הגנה על עניניו מפני המונופול – אך מי יגן על הציבור מפני המונופול הממשלתי של משרד זה עצמו, ה"מגן" עליו בניגוד לרצונו ובלי קשר לדרישותיו האובייקטיביות של השוק? מה שמבטיח, למעשה, את אי מוסריותו ולכן את אי יעילותו.

הפתגם העממי אומר כי אין לתת לחתול לשמור על החלב – ובודאי שלא לתת לשודד לשמור על הכסף. אנו נוסיף כי לתת למונופולין ממשלתי להגן עלינו מפני מונופולין פרטי פירושו – כמו שזה בד"כ בניהול ממשלתי - מלקחת מידי יצרנים את הכוח והסמכויות שהשיגו בזכות יצרנותם ולתתו ביד אלה שבזזוהו.

לאור כל זאת, חשוב להכיר בכך שההבדל העקרוני בין מונופולין ממשלתי למונופולין פרטי הוא ההבדל שבין חברה לא מוסרית לבין חברה מוסרית. חברה פרטית – כמו אדם יחיד – היא מוסרית כל עוד לא הוכח אחרת. הכוח שבידי חברה כזו -= ואין זה משנה מה גודלה – הוא כוח מוסרי. הכוח הכלכלי שבו משתמשת חברת "קוקה קולה" כדי לקדם את עניניה הוא מוסרי כי הוא הושג בהקשר של כיבוד זכויות האדם; הוא מוסרי מכיוון שהוא הושג – ונשמר - בתנאים של חופש; איש מעולם לא נכפה על ידי המונופול הבינלאומי "קוקה קולה" לשתות את המשקה שלה – וזה הדבר המבסס את טהרתה המוסרית והמבטיח לה, בחברה מוסרית, חסינות מפני פגיעה. מכך, עובדות המציאות הן האיום הגדול ביותר על שלטון לא מוסרי.

המעמד המוסרי של חברה פרטית – כמו זה של כל אדם - צריך להיות כזה של מהות מוסרית כל עוד לא הוכח אחרת – ובמקרה של חברה ממשלתית, הפוך: חברה ממשלתית – במיוחד בהקשר של חברה לא מוסרית – היא לא מוסרית אלא אם כן היא איננה מונופולין ממשלתי. בחברה חפשית, כל מונופול הוא מוסרי – כולל המונופולין הממשלתי על הפעלת כוח – בתוקף היותו נבחר על ידי האזרחים החפשיים לצורך הגנה על זכויותיהם.

עובדות המציאות, שהן המעניקות מונופולין מוסרי ליצרן מסויים, הן האיום הראשי על שלטון לא מוסרי. מלחמתו של שלטון לא מוסרי היא קודם כל כנגד עובדות המציאות; כזו היא מלחמת המונופולין הממשלתי, הלא-מוסרי, כנגד המונופולין הפרטי, המוסרי, המתחוללת בחברה לא חפשית, כמו מדינת ישראל של היום. המכשיר הראשי במלחמה זו הוא החוק המעניק בלעדיות בניגוד לעובדות המציאות; מונופול מוסרי אינו נתמך על ידי חוק ממשלתי, אינו מוכרז כמונופול ופעמים רבות אף אינו מודע לעצמו ככזה – הוא פשוט כזה. הוא כזה אם הוא היצרן היחידי שמספק ערך מסויים, בין אם הוא היחידי שייצר אותו ובין אם ניצח בתחרות את שאר היצרנים בתחום - כי במצב של חירות, מי שמנצח בתחום כלכלי מסויים הוא היצרן הטוב ביותר מבחינה אובייקטיבית.

במצב של חירות אין מקום לדבר כמו משרד להגבלים עסקיים, ולו רק מכיוון שאנשים חפשיים, שהם אינטיליגנטיים ביחס לעבדים, רואים מייד את הסתירה המגוחכת ברעיון של מונופולין המתיימר להגן עלינו ממונופולין...