מוסר ורווח
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 680
מוסר ורווח
השאיפה לרווח עומדת ביסוד המוסריות האנושית, במיוחד כביטוי של השאיפה למוסריות גבוהה; השאיפה לרווח היא מוסרנית. בהקשר זה, לומר שהרווחיות איננה מוסרית לפעמים או בחלק מן המקרים הוא לטפול באופן לא צודק על השאיפה לרווח את היוצא מן הכלל: את אי ההצלחה. לא רק שהשאיפה לרווח היא מוסרית, אלא שאין המוסריות של השאיפה מושפעת על ידי תוצאת המעשה המוסרי; אם נכשל אדם בפעולתו, עליו לדעת כי אף במקרים שבהם היא איננה רווחית אין היא לא-מוסרית: המוסריות מתמקדת במגמה, בשאיפה ולא בתוצאה.
כעובדה אובייקטיבית, מכוון המוסר לרווחיות הגבוהה ביותר של בעליו והוא קיים גם כעובדה מציאותית היכן שבעליו הצליח להשיג את ההתאמה הטובה ביותר למציאות. התאמה כזו תבוא לידי ביטוי ברווחיות גבוהה ותעיד על נקיטתו של בעליה בפעולה מוסרית.
האדם המוסרי משתדל להתאים את בחירותיו למציאות. לכן, מה שמוסרי הוא מה שמרוויח. בעל השאיפה המוסרית הוא זה השואף להשיג רווח.
לומר על שאיפה לרווח שהיא איננה מוסרית בגלל שחלק ממבקשי הרווח טועים ולעתים אף מבצעים פשעים בדרכם אליו כמוה כהצהרה על מכונית שהיא קטלנית בשל קיומן של תאונות דרכים; אין זאת רק בגלל שהמכונית, על אף תאונות הדרכים, היא המכשיר האנושי החיוני של ההווה, המאפשר את אספקת המזון, את פיתוח היכולות האנושיות ואת שירותי ההצלה בכל אתר ואתר – אלא בגלל שהמכונית היא אחד מתוצריה המלאכותיים של ההתפתחות הטכנולוגית האנושית – ואילו השאיפה לרווח טבעית.
מכך, המכונית יכולה היתה שלא להתקיים – והאדם ותרבותו אכן החזיקו מעמד גם בלעדיה, כשלא התקיימה – אך השאיפה לרווח, לעומת זאת, היא רכיב טבעי של המהות האנושית – ואיןו לאנושות קיום בלעדיה.
ויותר מכך שהשאיפה לרווח טבעית לאדם – היא חיונית לו! השאיפה לרווח איננה אלא ביטוי למקור התנועה האנושי, המניע את היחיד האנושי בדרכו אל תכליותיו. הגדרת תכלית זו היא ביטויה של השאיפה למימוש כוחה של האישיות היחידאית ולפיכך היא ניצבת כתנאי לצורך ההתפתחות האישית של האדם. רווח הוא המנוע האנושי, המביא את היחיד ואת הכלל לידי קידמה והשגה של כל מה שהם, בסופו של דבר, הישגיה של האנושיות.
השאיפה לרווח עומדת ביסוד כל מעשה אנושי – טוב או רע. התוצאה, בהקשר זה, היא משנית: במעשיו, יכול כל אדם להצליח יותר או פחות, אך בכולם טמון סוד המימוש האישי של אישיותו היוצרת.
לדברים יש להוסיף כי היציאה המוסרנית נגד התאווה לבצע מוצדקת במובן אחד בלבד: במובן של השאיפה לבצע, כלומר לחלק מן השלם; על האדם להתאוות אל השלם ולא אל חלקו. שומה עליו תמיד לדחות את הבצע ולשאוף אל עוגת הרווח השלמה, שהיא עולמו. תכלית הרווח שאליו שואף האדם הוא מימושו העצמי בתוך תמונת עולמו.