מוסר ועושר

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 940

 

מוסר ועושר

על העושר השמור לבעליו

כפי שהראתה אין ראנד, עושר הוא קודם כל תוצר מובהק של מוסריות. למעשה, המוסריות היא המקור לעושר האנושי ובחברה אנושית מוסרית העשירים הם המוסריים ביותר ו"עשיר" הוא מלה נרדפת ל"מוסרי".

דבר זה, כפי שיודע תלמיד המציאותיות, הוא ביטוי היותה של המוסריות ציות לחוקי המציאות ולכן גם קבלת משאבי ורווחי העולם, השמורים למי שפועל עפ"י חוקים אלה; החכמים, הנאצלים באנשי המוסר, הם המאלפים את העולם לטובתם, ום הזוכים בפירותיו.

מצבו המוסרי הירוד של עולמנו דהיום, בא לידי ביטוי בכך שעושר נחשב, אצל רוב בני האדם כביטוי של אי מוסריות.

מבחינה פילוסופית, הבלבול מתבצר בנושא הכוח, שכן הכוח שמושג כתוצאה מציות לחוקי המציאות הוא אכן מה שעומד ביסוד העושר, אך זהו כוח בעל אופי מטפיסי, אשר מציין את יכולתו של היצור האנושי לרתום אליו את כוחות הטבע ולגרום להם לציית למשאלותיו. מולו ניצב הכוח הפוליטי, כוח השליטה בבני אדם אחרים, אשר, פעמים רבות, הוא מופעל שלא בצורה מוסרית, כדי לבזוז עושר.

בלבול בין הכוח המוסרי, שבאמצעותו שולט האדם כדין בסביבתו ומפרה אותה אהדדית, לבין הכוח הלא-מוסרי, שבאמצעותו שולטים בני אדם בבני אדם אחרים, הוא העומד ביסודות הבלבול בין העושר המוסרי ללא מוסרי; הבלבול בין סוגי העושר, מתוך סימטריה מושלמת לזו של הבלבול בין סוגי הכוח, אינו רואה את ההבדל העקרוני בין עושר שהושג מתוך משא ומתן בין האדם לטבע לבין עושר שהושג מתוך כפיית האדם את האדם. מה שגרוע הרבה יותר, הוא שהעשיר בזכות, שהוא יוצר העושר היחידי, הוא הנמצא תמיד מאחורי העושר. זה גרוע יותר מכיוון שבחברתנו הרעועה עלול אדם זה, בעל הזכות, להיות מושמד על ידי חסר הזכות וחסר הדעה – ובכך תבוא שואה על החברה כולה.

אסביר את הדבר במשל: נניח ששודד מתוחכם מצליח לייצר מצב שבו הוא מכחיש את בעלות הבעלים האמיתיים על עושרם ומעלים מן הציבור את זהותו של יצרן העושר תוך כדי יצירת רושם שהוא, השודד, הוא הבעלים האמיתיים של הרכוש. עתה, נניח שגדל דור שני אשר מאמין לשודד ומאמין שהרכוש נובע מפעולותיו של השודד. עתה נניח שמזימתו של השודד מצליחה ובנו, אשר מעוניין להיות עשיר כמוהו, חפץ לדעת איך משיגים עושר. הוא איננו יודע, כי מקור העושר אבד. יתרה מכך, בחברתנו, שבה השודד הסוציאליסטי, מבצע השוד המרוכז העיקרי בחברה, דאג, כאמור, להטעות את אויבו – כלומר את אלה שבחייהם הוא שולט ועל חשבונם הוא חי – סוברים האנשים כי הוא מקור העושר. דבר זה חורץ את גורלה של החברה לשבט: אלה מבני החברה שמעוניינים לייצר עושר, אינם יודעים די על העושר כדי לדעת איך מפיקים אותו.

בשל השפעתו הרעיונית של השודד, רבים הם הסוברים כי מקור העושר הוא: א. הסכמת השליט. ב. גינוניו. אלה המאמינים בראשון מצטרפים, בהזדמנות הראשונה, למעגל המפעלים ה"מאושרים" על ידי השודד, מבלי לתפוס כי כל מה שהם עושים בכך הוא לשלם לשודד מבלי ללמוד שום דבר מסודות העושר. אלה המאמינים בשני מצטרפים לשודד ואח"כ ניתן למצוא אותם בכנופייתו, אשר, בניגוד לשודדי העבר, מלאה היום שודדים חדשים, אשר אינם יודעים אפילו לזהות יצרן שראוי לשדדו: בתאוות רמייתם הביאו האבות השודדים את בניהם למצב שבו יהיו אלה בורים גמורים לגבי מקורותיו המוסריים של העושר.

בכך הפכו הסוציאליסטים את יורשיהם הפוליטיים ללא מוסריים, לדלים ולבורים גם יחד.

השודד הסוציאליסטי, כמו אמא נשר מטורפת, אשר תלשה את נוצות כנפיהם של בניה כדי שיהיו תלויים במזון שהיא מביאה, הגיע לגיל זקנה כשכוחו תש – ואין לו מה לעשות עם העובדה שילדיו אסירי תודה, כי בהיותם מחוסרי הכנפיים הם גוועים ברעב ואינם מסוגלים לפרנס את עצמם או אותו.

בעולם של היום, המצב עוד מסובך יותר: השליטים, הדור הצעיר, החדש, מאמינים מחד כי "העשירים", כלומר בני אדם המחזיקים בעושר באופן פרטי , הם אנשים לא מוסריים, ומאידך כי אבות המדינה, אשר מחזיקים בעושר מתוך כפיה לא מוסרית, הם אנשים מוסריים – וכאלה שמבינים את מקורו של העושר. למותר לציין כי השליטים המודרניים מחזיקים, כמובן, בעושר שהוא תמיד גדול יותר מכל מה שיכול להשיג יחיד בעל רכוש פרטי.

עפ"י תפישה סהרורית זו מבוססת השגת העושר על הפעלה של כוח הכפיה הפוליטית כנגד יצרניו (כלומר מיסוי). דבר זה משמעו טעות כפולה, מוסרית ומעשית. המוסרית, עפ"י תפישת הכפיין הפוליטי, משמעה שמוסריות מבוססת על אי מוסריות – והמעשית, שמעשיות מבוססת על פעולה כנגד המעשה; במלים אחרות, סובר הסוציאליסט החדש שמוסרי הדבר לפעול כנגד בני האדם המוסריים אשר ייצרו את העושר ושמעשי הדבר לפעול כנגד כל מי שעושה, כלומר כנגד היצרנים, וליזום פעולות שונות המגבילות את מעשיהם.

זהו מקרה קלאסי של הפוסל במומו הוא, ובמקרה זה במומו המוסרי: הסוציאליסט השודד, אשר מקור העושר שנמצא בידיו הוא ביזה וכפיה, מאמין כי ביזה וכפיה הוא מקורו של כל עושר שהוא – ומכאן הדחייה שיש לו מ"רכוש", "כסף" ו"עושר" כמושגים שמציינים אי מוסריות. זהו גם היסוד הפילוסופי-פסיכולוגי למצב החברתי שבו נתפש העשיר הפרטי כלא-מוסרי אך העשיר הממשלתי כמוסרי.

מול העשיר המוסרי, יצרן העושר, אשר מבטא את היחס הנכון במציאות בין מוסר ועושר, מבטא העשיר הממשלתי את ההיפך הגמור: אי מוסריות, עשיית עושר שלא בזכות – ולמעשה גם הרס מתמיד של רכוש דרך השמדתו של העושר .

העשיר הממשלתי הוא העשיר הלא מוסרי, הרמאי. רמאותו מבוססת ומודגמת, בין היתר, על כך שהוא כלל אינו נתפש כעשיר על ידי הציבור, על אף שכמות הרכוש ואפשרויות הפעולה שבידיו גדולים הרבה יותר מזו של העשיר המוסרי – שלא לדבר על כך שהוא אינו מבוקר כלל בהוצאותיו על ידי המציאות אלא רק על ידי שותפיו. ענין אחרון זה טעון הבהרה: בזמן שבו העשיר המוסרי נבדק תדיר על ידי המציאות, אשר טופחת על פניו בכל עת שהוא אינו מציית לה – "נהנה" העשיר הממשלתי מ"חופש", כלומר מכך שהוא אינו מוטרד בענין מקור הכסף ולכן, כפי שניתן להוכיח בעדויות רבות ומגוונות, הוא מוציאו בזרם עצום ורב, אם לצרכיו האישיים ואם לצרכי הציבור. בענין אחרון זה יורשה להזכיר כי בד"כ סובר הציבור כי שחיתותו המוסרית של איש הציבור משמעה הוצאה אישית לצרכים של תועלת פרטית, אך הנזק הגדול שנגרם לציבור על ידי נבחריו נעשה דוקא על ידי המעשים הלא-אישיים וההוצאות שהוא אחראי עליהן "לטובת הציבור". אמר פעם מישהו כי אם, למשל, היה כל אחד מחברי הכנסת מקבל מליון דולר ועוזב אותנו לנפשנו, היינו יוצאים בזול – והוא צודק...

ביסוד העושר היכולת להפיק ערכים מן המציאות ולאצור אותם. יורשי האבות הסוציאליסטים חסרי מושג לגבי מקור העושר ובהתאמה למקור הוייתם היסודי, המטפיסיקה החברתית, הם מאמינים – כמו שטבעי לשודד - שהעושר מקורו בבני אדם ולא במציאות. עם זאת, היכן שעולות שאלות – או נקיפות מצפון, אולי - העשירים הבוזזים מחזיקים היום במרתף ביתם נכה כבול בשלשלאות כדי לתרץ את מעשי השוד שלהם. בכל פעם שמישהו עלול לחשוף את שחיתותם הם מראים את העני הנכה ואומרים שאת ארמונם בנו כדי לתמוך בו. בעתים קשות הם מכניסים אותו אפילו לחדר המיטות שלהם – אך הם דואגים תמיד להשאיר בידם את המפתחות לכבליו...

כל עוד תמשיך החברה בהתדרדרותה המוסרית, יהווה תפישת החברים בה את היחס הישר בין אי מוסריות ועושר את המדד והסימן למצבה זה. אחד מהדברים שנחוצים כדי להתחיל ולהפוך את כיוון התדרדרות זה הוא הפגת הבלבול שבין שני סוגי העושר, ולמעשה הוקעת העושר הלא מוסרי כעושר שאינו שמור לבעליו, אלא ככזה שנבזז מבעליו. את העשיר הלא-מוסרי, זה אשר מתיימר "להציל" את החברה מידי העשיר, יש להציג כ"עשיק", כלומר כמי שמהותו מבוססת על עושק. אינני יודע אם "עשיק" הוא הטייה נכונה של עושק, אבל אין ספק שמבחינה מושגית, העושק קרוב יותר למהותו של הבוזז מאשר העושר.

מעל לכל, שומה עלינו להיות מודעים לכך כי בימינו, במסווה צדקנות מוסרית, מתרחשת הוספת חטא על פשע באמצעות מסים אשר מכוונים כנגד העשירים. דוגמה לכך הוא מס ההכנסה אשר בעצם הגדרתו אומר שיש לקחת יותר ממי שיש לו יותר. לא רק שמיסוי כפוי הוא שוד - שוד העשירים הוא נורא יותר מסתם שוד, כי העשיר הוא היצרן והמוסרי, ומה שמכוון נגדו מכוון כנגד עמוד היסוד של החברה. בנפשנו היא, כל עוד יצרנים אנו, להשכיל להבין כי מי שיש לו יותר עשה יותר – ועניננו כבני אדם שפויים הוא להגן ככל יכולתנו על אלה בינינו העושים, בשם המוסר והצדק.