הטובים לטיס?
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 696
ה ט ו ב י ם ל ט י ס ?
בדיחה ישנה מספרת כי תעודת הציונים הגרועה ביותר שיכול תלמיד לקבל היא תעודה שבה, בכל המקצועות, מצויין "בלתי מספיק" ואילו בחריצות - "ראוי לשבח".
בפרופורציה דומה, אך בהיפוך סימטרי, ניתן לומר כי טייסינו, שללא ספק, מצטיינים בכל המקצועות (ובודאי בחריצותם), כושלים בתחום אחד יסודי, אשר בו תלויה הצלחת כל השאר: אתיקה.
אתיקה, או תורת המוסר, היא ענף יסוד – אולי היסודי ביותר – בפילוסופיה; האתיקה, העוסקת בהגדרת קני המידה הראויים לבחירה האנושית, בבחינת הדרכים לגיבוש מסגרות ושיטות מושכלות לצורך פעולה ובניסוחן, היא המדע הקושר את המופשט למוחש, את הרעיון לפעולה, את המחשבה ליישום.
אך החברה הישראלית של היום מתקיימת, למעשה, מחוץ למדע הזה – וטייסיה, בהקשר זה, אינם אלא מייצגים את מצבה; נראה כאילו מבחינה אתית אין לישראל שום ידע מדריך, שום רעיון מנחה ובודאי שלא שיטה מוסרית משוכללת, מפורטת ומבוססת, אשר מגדירה את מטרותיה ואת הסיבות למטרות אלה בצורה מדעית.
כשמדובר באתיקה, פועלים בני החברה הישראלית, הזקוקים למדע זה, כאילו הם חובבים בורים – ודבר זה אפייני במיוחד לאלה אשר אמורים לשפוט ולקבוע בענינים של חיים ומוות – אנשי הצבא. אין, מבחינה זו, יותר מן הטייסים מי שבידיו לבצע החלטות אתיות החורצות גורלות אנוש כדבר יום ביומו, אך נראה שאיש לא נתן להם מעולם את הידע הנחוץ כדי לבצע החלטות אלה.
חלק גדול מאלה המתרעמים על מכתב הטייסים, אשר יצאו כנגד מה שראו כפעולותיה הלא מוסריות של ההנהגה, עוורים כמעט כמו הטייסים עצמם מבחינה מוסרית, כי לאלה וגם לאלה אין מושג שכלתני אמיתי לגבי מהות הטעות שבה הם – והטייסים - מחזיקים. הטייסים מייצגים את החברה הישראלית במלוא מובן המלה: חברה של אנשים מוכשרים ומיומנים, המעוניינים במוסריות – מעוניינים לעשות טוב ולהיות טובים – אך אינם יודעים איך.
רבים הם התובעים מן הטייסים לציית לפקודות וסוברים כי עקרונית אין להם זכות לסרב להן. אלה אינם רק טועים ושטחיים אלא גם פועלים בניגוד לרוח המוסר, אשר מבוסס על בחירה חפשית ובמובן זה מנוגד לציות עיוור. מבחינה מוסרית, הכועסים – ולא בצדק – על הטייסים, סוברים כי אין להם זכות לסרב לפקודה מכיוון שהם עצמם מעולם לא חשבו על סירוב כזה. אך לא רק שיש לאדם זכות סירוב כזו, אלא יותר מכך: היא נובעת באופן ישר מאיכותו האנושית היסודית, הבאה לידי ביטוי בזכותו – וחובתו – לשפוט את ההוראות שהוא מקבל.
אנשים אלה, המערערים על היסוד המוסרי של הפקודות שהם מקבלים, מהווים ייצוג מעולה של המחדל החינוכי-לימודי הגדול שבתוכו שקוע היום העם היושב בציון.
אין אדם יכול לתפקד בצורה עצמאית ללא ידע אובייקטיבי. עובדה זו, המוכרת ומכובדת בכל תחום מדעי, היא העושה את ההבדל לא רק בין חיים ומוות פיזיים, אלא – ובעיקר – בין חיים ומוות רוחניים: האתיקה האחראית במידה רבה לקיומו המציאותי של הבדל זה, כי חייו של אדם אשר איננו משוכנע בכך שבחירותיו מוסריות, הם לקויים ועלולים להפוך לבעליהם למשא של אי אושר בלתי נסבל.
אינני יודע אם בקורס ההכשרה הארוך שאותו עובר טייס צה"לי קיים גם חלק של הכשרה אתית. אין ספק שהביטוי הידוע בישראל מזה דורות "הטובים לטיס" התבסס על יכולות ותכונות רבות שבהן הצטיינו טייסי ישראל מאז הקמת המדינה, אך יותר ויותר נראה שיש לשאול אם האחראי להכניס את המושג "טובים" לביטוי, לא התייחס לאיכות אתית אלא טכנית, הנוגעת לרמת הביצוע שלו את משימותיו.
נראה כי בשנותיו הראשונות של צה"ל לא היה המחסור בידיעה אתית ברור כל-כך כבימינו כי האתיקה, מטבעה, מלווה את האדם תמיד, ולעתים קרובות הבהירות האתית של מצב מסויים או ההכרח האתי שלו הם בדרגת מובנות וידע כללי כה חזקים, שלא נראה לאיש כי יש הכרח ברכישת ידע כזה. זה, כנראה, היה המצב בדור הראשון לקיום המדינה – בדור ההוא לא היו פקפוקים או ספיקות לגבי המעמד האתי של הפקודות שניתנו לטייסים, מה שאין כן היום.
האם האמירה "הטובים לטיס" היא מדעית? מהו ביסוס היסוד המדעי ל"טובים" שבה?
במדע הפילוסופיה מטפלים בדיוק בנושא זה, אך המדע הזה מוסווה היטב בתוך האקדמיה הישראלית, המצליחה להסתיר את שימושיותו מן הציבור. זו, המחזיקה, כביכול, במונופול שנמסר לה לפני מספר שנים על ידי הממשל כדי לנסח קוד אתי לצה"ל (ושימו לב: קוד אתי ולא מפתח מוסרי), לא הצליחה במשימתה, במובן זה שמה הוצע על ידה לא התקבל בהסכמה על ידי כלל אלה שנזקקו לו.
קורס צבאי רציני צריך להכיל חלק המתייחס להיבט המוסרי של פעולת החייל; דבר זה מחוייב לא מבחינה חוקית, אלא מבחינה מציאותית. כל אדם צריך לחיות בצורה שמבוססת היטב מבחינה אתית – וחייל, הכלול בתוך קבוצה אנושית של בעלי מקצוע המסייעים למדינה להתקיים, לא כל שכן. אך הקוד האתי המבוקש צריך להיות כזה ששייך למוסר המדינה ולא לצבא בלבד. הצבא אינו אלא זרוע יישום של פעילות המדינה וככזה הוא מייצג חלק מתפיסת המוסר שלה.
במובן זה, אסור שיהיה ניגוד כלשהו בין תפיסת המוסר של המדינה לזו של החייל שלה. מכך אנו יכולים ללמוד שמצב המוסר במדינה ובצבא הישראליים אינו טוב, כי הוא אינו מוגדר כהלכה. אם ה"טובים" אינם מודעים לאיכות המוסרית הנדרשת מהם ואינם מבינים את הנימוקים שבשלהם נדרש מהם לבצע את משימותיהם, אז אין ספק שכל המדינה לוקה במחסור חמור כשמדובר בנימוקים מוסריים.
מחסור זה יסודי יותר ממחסור במזון או בתחמושת. חייל שאינו יוצא לקרב כשהוא משוכנע בצדקתו עד לרמת התשובה לשאלה "מדוע להרוג?" אינו מסוגל לבצע את משימתו כהלכה, כלומר מתוך הבנה ושכנוע אישיים. שומה על מדינה המכבדת את עצמה להיות טובה לא רק בכוונותיה, אלא במלוא הטיעונים וההסברים שהשכל יכול לספק. על מדינה טובה לצייד את לוחמיה מבחינה מוסרית בכל הנימוקים הנדרשים לצורך פעולות לחימה. רק כך הם יהיו טובים – ולא רק לטיס, אלא לכל מה שיתבקשו לבצע.