אסונם של אנשים רעים ב

| הדפסה |

פרטים: עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37; כניסות: 704

הביטוי המובהק ביותר של אי מעשיותו של הלא-מוסרי קיים בעובדה שאנשים רעים אינם יכולים להיות מאושרים. דבר זה איננו נגרם כתוצאה מהנזק הישיר שהם גורמים לאחרים או לעצמם אלא מהנזק העקיף הנגרם להם עצמם בשל העובדה שחייהם אינם יצרניים. ככאלה אין הם מבוססים על הבאת תועלת אמיתית ולפיכך משוללים הם את האפשרות לסיפוק עצמי אמיתי, שהוא התנאי היסודי לקיומו של אושר. לפיכך ניתן לומר שאסונם הגדול ביותר של אנשים רעים הוא העובדה שהם גורמים לעצמם לחיות חיים רעים.

את הבעיה היסודית של האדם הרע ניתן לזהות בעצם העובדה שחייו של אדם כזה הם רעים ביסודם; דבר זה מתבטא הן ברע שהם מסבים לאחרים והן, כאמור לעיל, ברע שהם גורמים לעצמם. הרוע מתבטא קודם כל על דרך השלילה, כלומר לא במה שהאדם הרע עושה אלא במה שהוא איננו עושה. בין אם מדובר בדרך חיים המבוססת על כוונה רעה ובין אם מדובר במחדל שהוא תוצר של כשל, טעות או אי הבנה, המאפיין את חיי האדם הרע הוא בעיקר חוסר סיפוק ברמה הנפשית, גם אם הוא מצליח בפעולתו בעולם, אך לרוב גם כשלון חומרי.

במציאות חיינו הרגילים אנו פוגשים בשלושה מצבים עיקריים שבהם פועל הרע: א. בהשתייכות פעילה לצד לא מוסרי של סכסוך מדיני, כמו להיות קצין בצבאה של אחת מהמדינות העריצות או ארגוני הטרור. ב. בהשתתפות ותפקוד במנגנון השליטה שמפעילה מדינה ריכוזית נגד אזרחיה, כמו להיות פקיד ממשלתי או פקח עירוני - ולקיחת חלק פעיל במערכת הניזונה ממשאבי ציבור שהוצאו מידי האזרח שלא מתוך רצונו או בחירתו. ג. השתתפות בפעולתם של בני אדם רעים ולא מוסריים שאינם אלימים, אך שבאופן פרטי חיים על יסוד של הונאה מסוג זה או אחר, היוצרת רושם שהם יצרניים בזמן שהם לא.

בכל אלה חשוב ביותר לזכור כי הרוע קיים רק ברוח האדם ולא במצבים, בממסדים או במדינות שבהן נמצא האדם. מסגרות פעולה או ממסדים רעים – שליליים ככל שיהיו – גם הם רק תוצאה של בחירות אנושיות. לכן, אין ההשתתפות בהם קובעת באופן מלא את המעמד המוסרי של האדם שלוקח בהן חלק, כי לא מן הנמנע שבכל המצבים והמסגרות הללו ישתתפו גם בני אדם טובים ויצרנים. אנשים כאלה, אשר מתוך רצון להיטיב, יעניקו ערכים חיובים לבני אדם אחרים, עשויים לעשות זאת כיוצאים מן הכלל במצבים המנוגדים לטוב. את הרוע ונזקיו קובעים מהלכיו של האדם היחיד, כאשר הוא בוחר לעשות רע – או נכשל בכך.

אך בכל מקרה, מכיוון שהלא-מוסרי איננו מעשי, סובלים אנשים רעים, ארגונים רעים וחברות רעות מחוסר הצלחה וכשלונות מתמידים אף אם הם מצליחים להסתיר זאת מן העין. בשל העובדה שבני האדם הלא מוסריים רחוקים באופן טבעי מיצרנות, הם גם קרובים ביותר לעוני. אך למעשה, מעשי הגזל, השוד והביזה שבהם בוחרים האנשים הרעים כדרך חיים מבטאים באופן מובהק את הצלחתם בהסוואתה של עובדת היותם תלויים באלה שמהם הם גונבים. כפי שדבר זה נפוץ ביחסים שבין בני אדם יחידים, הוא מתבטא גם ביחסים שבין אומות. זהו ההסבר לנחיתותן הכלכלית והטכנולוגית של מדינות המזרח אל מול המערב ותלותן הכלכלית רבת השנים של מדינות הגוש המזרחי והעולם השלישי בעולם המערבי. עקרונית, זוהי הדוגמה ההסטורית המובהקת להמחשת חוסר יכולתו של הרוע לקיים את עצמו למשך זמן.

מעבר לעימותים האידיאולוגיים ולטיעונים הרעיוניים שבאמצעותן יצר העולם הסוציאליסטי-קומוניסטי אשליה של יציבות כלכלית בזמן שמליונים מאנשיו גוועים ברעב ונספים ממגיפות או פגעי טבע. אף רוסיה הסובייטית בשיא עוצמתה לא יכולה היתה להסתיר לאורך זמן את חוסר יכולתה החומרית, שהוא מה שמוטט אותה בסופו של דבר.

למעשה, מאחורי כל מלחמה או עימות פוליטי גדולים שהתרחשו בהסטוריה האנושית, ניתן לשמוע את קול זעקתו של הצד הרע, שהוא לרוב זה שפתח באלימות. באלימותו זו ובנזקים שהוא גורם לטוב מתוודה הרע על כך שמכיוון שהוא מתקשה לקיים את עצמו הוא זקוק למשאביהם של קרבנותיו. צורך זה של האנשים הרעים בעזרתם של היצרנים, שמתבטא בנסיון להוציא מידיהם את רכושם מאפיין את פעולתם היזומה של מנגוני הרע באשר הם, בין אם מדובר בנתיניו שלו ובין אם מדובר באזרחי המדינות שבהן הוא נלחם.

בהקשר זה אופיינית לאי מוסריותו של הרוע היא גם בורותו לגבי מקורותיו של העושר, שאינם אלא יכולותיהם, כשרונם ויצרנותם של בני האדם הטובים, המעשיים והמוסריים. ומכיוון שאלה הם בדיוק בני האדם שבהם פוגעים המשטרים העריצים, הרי שבפגיעתם זו הם כורתים את הענף שעליו הם יושבים. זוהי גם הסיבה לתופעה הידועה שבה נוטשים בני אדם ארצות חופשיות פחות לטובת ארצות חופשיות יותר, כדי למצוא במקום החדש כיבוד ראוי יותר של זכויותיהם. תופעת הגירה זו של יצרנים המדוכאים על ידי רוע פוליטי והתרים אחר מקום חופשי יותר לחיי אדם היא שיצרה את ההגירה שבנתה את כוחה של אמריקה, שממלאת היום את אירופה בפליטי העולם השלישי ושמביאה גם היום פליטים מאפריקה להגר לכיוון ישראל, בשל העובדה שהיא מייצגת באיזור המזרח התיכון חופש יחסי גדול.

לפני מלחמת העולם האחרונה, היתה התקופה שבה מילאו את האוקיינוס האטלנטי אנשי רוח שנמלטו מגרמניה הנאצית, אחת המדינות הלא-מוסריות ביותר בהסטוריה העולמית. בריחה זו היא דוגמה להתדלדלות הקשה שגרם המשטר הנאצי לארצו בשל חוסר יעילות של מדיניותו, שעסקה בהפניית משאביה האזרחיים למאמץ הכנה למלחמה. המשך מדיניותם הכושלת של הנאצים, שהיו חייבים לפתוח במלחמה כדי לאזן את כלכלת גרמניה היתה להדגמה של חוסר מעשיותו של משטר לא מוסרי. המלחמה שבה פתחו היא אחד המקרים המובהקים ביותר של יוזמת שוד מחמת עוני. בשל כך היתה מלחמת העולם השניה – מעבר לקטלניותה חסרת-התקדים שהביאה לאבידות קשות בנפש – מעשה השוד הבינלאומי הגדול ביותר בהסטוריה החדשה. מאחורי האידיאולוגיה הנאצית המוצהרת שלה לא היתה גרמניה הנאצית, שכבשה חלק גדול מאירופה יותר מאשר גזלנית בינלאומית, אשר הפקיעה לטובתה את משאביהן של כל המדינות שאליהן חדרה ואשר, במקביל לגזל הלאומי, שבוצע בשם הרייך השלישי, שלחו בכירי המשטר הנאצי את ידם בביזה באופן פרטי כשהם חומסים את אוצרות התרבות האירופאית לאוספיהם הפרטיים.

תאוות הגזל הנאצית שאת פצעי פגיעותיה עדיין מלקקים בעלי הרכוש הנגזל שנים רבות לאחר תום המלחמה מצביעים על כך שאת היוזמה הגרמנית לא הניע רעיון נאצל וגם לא עימות עקרוני בין ערכים משמעותיים כלשהם אלא נסיון ירוד של משטר מושחת להציל את עצמו מבחינה כלכלית לאחר שמעשיהם הלא מוסריים של העומדים בראשו הביאוהו לפשיטת רגל מוסרית ומעשית כאחד. במובן זה מהווה הכשלון הנאצי דוגמה הסטורית לאי מעשיות הרע.