אסונם של אנשים רעים

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 732

 

אסונם של אנשים רעים

חיים לא מוסריים הם חיים רעים, לא מספקים ודלים מבחינה רוחנית. הפילוסופית אין ראנד לימדה אותנו שהלא מוסרי הוא גם הלא מעשי. דבר זה חשוב מאין כמותו כדי שנזכרהו בכל פעם שאנו פוגשים בסבל שנגרם ממעשה ידיהם של פושעים ובני אדם רעים למיניהם. במקרים אלה מתבטא הדבר בידיעה שהעושים רע סובלים אף הם. דבר זה הוא נגזרת של העובדה שהרוע איננו רווחי או מעשי ושלמעשה אסונם הגדול של האנשים הרעים בעולם הוא שהם האומללים, חסרי הסיפוק והבלתי-מאושרים ביותר שקיימים באנושות.

כפי שטוב למי שעושה טוב, רע להיות רע ו/או לעשות רע. חשיבות זכירתו של דבר זה היא קודם כל בכך שיש בעובדה זו כדי לאשר את מעשיותו של הצדק לפחות מבחינה זו שאדם המסייע לחוסר צדק איננו יכול – כפי שמאמינים רבים – להרוויח ממעשיו אלה. במלים אחרות, המבוססות על אמירה נפוצה, ניתן לציין כי צריך אדם להיות בטוח שגם אם קיימים מקרים שבהם רע לצדיק, ודאי הדבר שבכל המקרים רע למי שאינו צדיק. מאותה סיבה שהבלתי מוסרי הוא בלתי מעשי, הלא צודק אינו רווחי.

אך יש במחשבה על אסונותיהם וסבלותיהם של האנשים הרעים גם סכנה. "מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה" אומר, לפי המסורת, האל לבני ישראל לאחר שחצו את ים סוף ונשאו את שירת הים על הנס הגדול שנעשה להם על ידו. בדברים אלה ממקד אותנו הכתוב בכך שמנקודת מבט של איכפתיות כלל-מציאותית מהווה גם מר-גורלם של בני אדם רעים דבר שיש להצטער עליו. ועם זאת חשוב לדעת את גבולות הדבר, כי מיקוד אלוהי זה בסבלם של החוטאים עלול לדחוק את עיסוקנו הטבעי בסבל הטובים.

דוגמה אופיינית לרחמים מסוג זה, המפליגים אל מעבר למותר, אומץ על ידי הנוצרים והיה לסימן המסחרי של כל הטועים בתקופתנו. אנשים אלה נסחפים כל כך בשטף הזדהותם עם הסבל האנושי באשר הוא עד שהם אינם מסתפקים בהכרה בכך שגם החוטא הוא אדם סובל אלא אף נוטים להגזים בהזדהותם עם סבל החוטאים. בהזדהות זו הם מגיעים להערכתו יותר מהערכתם כלפי סבלם של הצדיקים. זהו, למעשה הבסיס הרגשי שעל יסודו ניתן להבין איך, בישראל של ימינו, יש בינינו כאלה אשר מגלים לסבל בני משפחותיהם של אנשי הטרור דאגה גדולה יותר משהם מגלים לבני משפחות קרבנות הטרור.

אך מעבר לחצייתו הלא מומלצת של גבול זה, יש חשיבות להכרה והבנה של המצב הקיומי הקשה של האדם הרע בעולם. אדם זה, שהוא טועה מבחינה מוסרית או אף חולה הקרוב לטירוף, נמצא במצב של סבל קשה, אשר מעשיו הרעים מבטאים מבטאים את נסיונותיו להיחלץ ממנו. נסיונות אלה נעשים ברמות שונות, החל מכאלה המבוססים על מחשבה שיש בהם משום צדק אשר יכול לפתור את בעיית אי הצדק הגורמת לסבל – וכלה בנסיונות רגשיים באופיים פשוט להפסיק את הסבל באמצעות פעולה כלשהי.

לאי המוסריות יש השלכות מעשיות רבות; חוסר המעשיות של חיים לא מוסריים מתבטא בין היתר ברמת קשיי הקיום הכלכלי הפשוט. דבר זה נובע מהעובדה שהמאפיין הרגיל של בני אדם רעים הוא היותם בלתי יצרניים. חוסר היצרנות, המתבטא ממילא גם בחוסר יכולת טובה להתפרנס כראוי, גורם לבני האדם הלא מוסריים להיות במצב של עוני, שהוא הדבר שדוחף רבים מהם לחיים המבוססים על שוד וגזל. רבים מהעוסקים בפשעים אלה אינם עושים זאת מבחירה אלא מכורח, שכן בשל חולשתם היצרנית אין הם מצליחים להביא את עצמם להשתלבות נאותה במסחר.

לא מקרית, בהקשר זה, היא העובדה שהדמוקרטיה המערבית, שהיא השיטה הפוליטיקה הנפוצה של זמננו, הנחשבת על ידי רבים למתקדמת ביותר בהסטוריה, אך בכל זאת מבוססת על גזל ממוסד של אוכלוסיות אזרחיות שלמות בעולם, מעסיקה אנשי מדינה רבים כל-כך שאינם יצרניים. במדינות כמו ישראל, חלק גדול ביותר מהמון המועסקים הזה, החל מאלה שעוסקים בניהול מנגנוני המדינה, דרך פקידי הממשל וכלה בכל הארגונים והיחידים המתוקצבים מטעם המדינה הם, בפועל, שותפים לגזל. ככאלה אין הם נהנים מהסיפוק ומהאושר שיכולים להיות רק נחלתו של מי שעמל באמת.

כפי שאיש איננו משוחרר משליטתם של חוקי הטבע – ובגלל שהקשר שלא יינתק בין מוסריות למעשיות, רווחיות והנאת חיים הוא בעל מעמד של חוק כזה – אין האדם הרע, שהוא לא מוסרי ולא-יצרני, יכול ליהנות מחייו. גם אם אדם כזה לא תכנן להיות כזה שמזיק לבני אדם אחרים ורק איתרע מזלו להיות חלק מקבוצה אנושית שחיה באופן לא מוסרי – כמו להיוולד במדינה עריצה או להיות מחונך מילדות על ידי חברה שערכיה מנוגדים לאנושיות אמיתית – הוא יסבול בשל כך את טעמם של חיים חסרי סיפוק ואושר.