אי מוסריות כהרס עצמי

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 726

 

אי מוסריות כהרס עצמי

על אי בודד ברור לאדם שאם לא יצליח להתמודד עם קשיי הקיום הוא יגווע ברעב או יקפא מקור ועובדות מציאות אלה מטילות עליו חובה מוסרית לדאוג לעצמו באמצעות פעולותיו, אחרת לא יוכל לחיות. במצב כזה ברורים כשמש הקשרים בין מוסר לחיים ובין מילוי מצוות המוסר – ובראשן העמל - לקיום. אך בהקשר הקיום בחברה יכול האדם לטעות ולחשוב כי קיימת האפשרות לחיות מבלי לפעול או לפחות לא לפעול באופן יצרני.

כפי שמראה אין ראנד, טעות זו נובעת קודם כל מהמחשבה שפעולת גזל איננה צורה של עמל, מה שמשמעו שכדי להתקיים צריך גם אדם לא מוסרי לפעול. אך אדם כזה עלול לשגות באי ראיית הכרחיותה של פעולה מוסרית לקיומו. האמת היא שמבחינה אתית, האדם הלא-מוסרי שובר לעצמו, בפעולותיו, את שרשרת הנתונים ההכרחיים לצורך קיום מאושר (שהוא, למעשה, הענין שלו והערך הראשי שלו). הגנב, בכך שהוא פועל פעולה של תלות שמשמעה "אני זקוק לכסף שלו ואני אינני יכול לקיים את עצמי בלעדי העבודה שלו" מוותר על העצמאות שהיא אבן יסוד של בריאות נפשית.

זוהי משמעותה ואחד מביטוייה של התפישה של מוסריות ברמה הפסיכו-אפיסטמולוגית, מוסריות שרואה את הקשר בין הידע של האדם למצב הנפשי שלו כהכרחי. דבר זה מבוסס על הרעיון ש"לא על הלחם לבדו יחיה האדם", כלומר: לצורך חיי אדם זקוק היצור האנושי לא רק לסיפוק צרכיו הגופניים אלא גם הרוחניים. לפיכך עליו להיות מחובר בדרך כלשהי למקור היצרני של סיפוקיו, וכמובן שהדרך הטובה ביותר לצורך זה היא להשתתף במסחר כיצרן.

מבחינה זו תהיה גם הצלחתה (החלקית בהכרח) של אי מוסריות בלתי מספקת, שכמוה כניתוק של האדם את עצמו ממקור מזון הכרחי, מה ששקול להחדרת רעל לתוך מזונו במובן העקרוני, עם מלוא המשמעות של פעולתו של רעל ביחס למזון: שלילה ואי קיום. מבחינה זו, חיים לא מוסריים, שחסרים עצמאות, יצרנות וכבוד ליצירה מהווים הרס פעיל של בעליהם, מה שאומר יצירת נתק, חלל, בתוך תווך החיים הטובים, שהוא ערעור על הקיום ועל האושר.