אי מוסריות

 

אי מוסריות

אחת המסקנות של תפישת המציאותיות לגבי מוסר היא שמי שאיננו מוסרי הוא כזה לא מכיוון שהוא פוגע במישהו אחר אלא מכיוון שהוא פוגע קודם כל בעצמו. בהקשר זה יש להדגיש כי פגיעתו של אדם לא מוסרי באחרים היא רק אחת מן הצורות שבאמצעותן הוא פוגע בעצמו.

בכל מקרה של אי מוסריות, מה שניתן לעשות כדי למנוע זאת הוא להבהיר לפועל את הדבר. ואם אפשר לעשות זאת עוד לפני שהוא מתרחש, כדי שיימנע מפגיעה, מוטב. אך אם אין ברירה כזו, שומה על המותקף על ידו לפגוע בו כהגנה עצמית מצידו. בהקשר זה, תהיה הפגיעה שיחוש יוזמה של הפעולה הלא-מוסרית תוצאת אי מוסריותו שלו.

לצד ההגנה עצמית על הנפגע בכוח וגם, במידה מסוימת, לצד הדאגה לשלומו של יוזם האלימות, קיים בגישה זו גם נסיון לשמירת בטחונו של הפוגע. למותר לומר, בהקשר זה, שיש בכך אי מוסריות, שכן הפגיעה שיחווה מצידו של הנפגע יהיה ביטוי של צדק מציאותי וההוצאה לפועל של חוקיה, שהם פעולה מוסרית טהורה.