רשות היחיד

רשות היחיד

עקרונות הרוח והגוף דומים. כפי שיש דברים אותם הגוף הפיזי של היחיד אינו יכול לעשות עבור האחר יש דברים אותם התודעה האישית אינה יכולה לעשות עבור האחר.

בתחום היחיד קיימת "נעילה" אנוכית שאינה מאפשרת חדירה זרה ומחייבת אחריות של עיכול אישי; חמרית, ניתן ליחיד אחד להכין מזון עבור אחר, אך עד גבול מהותו המובחנת. האכילה, העיכול וההפרדה של המזון יכולים להתבצע רק על ידי המערכת הפיזית של היחיד הסועד. הרוח היחידאית פועלת באופן זהה לכך: היא יכולה למקד את האדם האחר על עובדות רק עד גבול מסויים. מעבר לכך, שומה על היחיד לעשות את הדרך לבדו.

העיקרון השליט הוא עקרון האובייקטיביות – יש צורך בהפעלה מרצון של תפישה רוחנית אישית כדי לחבר את העובדות הנצפות, לעבד אותן, לפרש אותן ולהטמיע אותן. כל אלה נעשות במסגרת ההתאמה לטבעו של התופש, לטבע התודעה האישית – והתאמה ייחודית זו יכולה להיעשות רק על ידי היחיד המעוניין בידע.

מושג רשות היחיד הוא המושג שכדאי להשתמש בו בהקשר זה. הוא מגדיר שני היבטים שמשלימים זה את זה: מחד שטח הפעולה של היחיד ותחום המחיה שבו מתבצעים חייו הרוחניים – ומאידך את המידה שבה הוא מרשה לאחרים להיכנס אל המקום שבו יכולים להימצא רק הערכים העצמיים שלו. רשות היחיד, במובן זה, איננה מהות חמרית ואיננה מתייחסת לקניניו החמריים אלא לטווח המטפיסי של אפשרויות רוחו. את אלה אין היחיד יכול להעביר לאחרים גם אם רצונו בכך.