רשות היחיד
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 942
רשות היחיד
על השיפוט האנושי
הביטוי "רשות היחיד" משמש בחברה האנושית לרוב כדי לבטא את התחום שנמצא ברשותו הבלעדית של היחיד האנושי בכל חברה אנושית. במסורת ישראל נכון הדבר לגבי התחומים הנמצאים בשליטת היחיד מבחינה קנינית לפי ההלכה היהודית ובמסורת האוניברסלית תואם הדבר את ההגדרה הליברלית של זכויות הפרט, הרואה את רשות היחיד כביטוי המגדיר את מה שהוא זכותו של היחיד מבחינה פוליטית. בעולם החדש, במסגרת המגמה הרואה את חירות הפרט, מציין את רשות היחיד מקום או תחום פרטיים שאין החברה רשאית לחדור אליהם.
מבחינת ההגות המציאותית (הפילוסופיה האובייקטיביסטית) משמעות רשות היחיד הוא קודם כל מטפיסי, כלומר: תחום החיים ששייך ליחיד מטבע היותו, באופן שבו שייכים לאדם היחיד כל ההיבטים הטבעיים של קיומו, כמו אנושיותו וחופש הבחירה שלו. המעמד המטפיסי מקנה לתחום זה מעמד מוחלט, ככזה שאיננו תלוי ברצונו או בבחירתו. בהקשר זה מהווה רשות היחיד את היסוד המציאותי של זכויות האדם שלו, הנוגעות לחייו, חירותו וקנינו, ולא פחות מזה לשכלו ולכושר שיפוטו.
בשל העובדה שלאדם יש תודעה ייחודית הכוללת יכולת חשיבה ושיפוט המיוחדות לו, שאותן הוא מפעיל לצורך תפיסת המציאות, ניתן להחיל את הביטוי רשות היחיד גם על כלל תודעתו. עובדת היותה של זו בעלת מאפיינים המיוחדים לאדם אומרת שהאדם הוא שופט בלעדי של המציאות, אשר חי ופועל בהתאם ליכולת מיוחדת זו שלו לשפוט את עובדותיה.
כפי שניתן להניח לפי העדויות הקיימות בנושא, מהווה יכולתו של האדם לדעת את המציאות – תודעתו – מנגנון מתוחכם ומקיף ביותר, הכולל את כל הטווח המלא של הידיעה הקיימת במציאות. זו משתרעת על פני טווח המתחיל בידיעה החושית-תחושתית האופיינית לבעלי החיים הנמוכים ביותר מבחינה התפתחותית ומגיעה עד ליכולת החשיבה המושגית המופשטת המתקדמת ביותר. זו, האופיינית לגדולי הרוח של האדם, כוללת, בצד יכולתו של האדם לבחור להשתמש באמצעים מופשטים כמו לוגיקה ונוסחאות מתימטיות, גם את היכולת הקרויה "אינטואיציה". מדובר ביכולת שיפוט הנעשית בצורה כמו- אוטומטית וללא מושגים.
האינטואיציה, אף שהיא איננה פועלת באמצעות חשיבה מושגית טהורה איננה מנוגדת לה, אלא פועלת כמסייעת להכרתו המושגית-הגיונית של האדם. בפעולתה היא מבטאת את מה שהאדם מעריך כנכון גם כאשר נמנע ממנו להחזיק בנתונים העובדתיים המחוייבים לכך מבחינה הגיונית. מדובר ביכולת הערכה ושיפוט מציאותית אשר נכנסת לפעולה בהזדמנויות רבות בחיי היום-יום שבהן אין האדם מצוייד בידע ברור שממנו ניתן להסיק מסקנות מוצקות או להגיע להוכחות בצורה שמקובלת מבחינת ה"מדעיות" הרשמית של הממסד המדעי בתרבות זמננו.
לרוב משתמש ביכולת זו האדם כדי לתפוס את המתרחש במציאות באופן יחידאי, כמו בזמן טעימת מזון, או בחווייה של הנאה מיוחדת, חושנית חומרית או רוחנית (פסיכולוגית). אך יש ליכולת זו תפקיד וערך גבוהים במיוחד במצבי חירום שבהם אין ברשות האדם די משאבים ו/או ידע שנדרשים כדי ליישם באמצעותם ניתוח הגיוני, אך על היחיד לפעול. במצבים מיוחדים כאלה מפעיל האדם את הקרוי "שיפוט אינטואיטיבי" מחוסר באלטרנטיבה מעשית.
בהקשר זה מצביעות העדויות על היותו של מנגנון זה בלתי מוגבל לידיעה חושנית או לתחושה הקשורה לתפיסת המרחב החומרי של המציאות. בשל היותה של יכולת התודעה האנושית מותאמת לתפיסה מציאותית מלאה – כלומר כזו התופסת את מלוא טווח המהויות הקיימות במציאות – מהווה האינטואיציה האנושית, כלומר ההיבט הלא-מושגי של התודעה – מנגנון המעבד במהירות את עובדות המציאות לצורך הפקת מסקנות והערכות המתאימות לפעולה.
כדי להעריך את מידת היעילות שבה פועל מנגנון תודעתי זה של האדם באופן לא מושגי די אם נשווה את יכולת הפעולה הכללית של האדם עם יכולת הפעולה של בעלי חיים מפותחים מבחינה חושנית מבחינת ההישגים שאליהם הם יכולים להגיע. בהשוואה כזו נמצא כי במישור החושני יכולה היכולת החייתית לעלות על זו של האדם. למשל: הצ'יטה יכולה לרוץ מהר יותר מן האדם, העטלף יכול לשמוע יותר ממנו והנץ יכול לראות טוב ממנו. אך במישור היכולות המשלבות מיומנויות גופניות עם רוחניות יכול האדם להגיע להישגים על-חייתיים: בתחומים כמו נגינה, ציור או מחול אין בעלי חיים יכולים לפעול – וקל וחומר שלא להגיע לדרגת האדם.
השימוש בביטוי-מושג "אינטואיציה" בהקשר זה מצביע על כך שיש ביכולתו של היחיד האנושי להגיע לתפיסה שמחד איננה מושגית אך מאידך היא יכולה להגיע לרמות גבוהות של ידיעתיות, שהן יחידאיות באופיין. עובדה אחרונה זו, שהיא שילוב של היכולת הידיעתית האנושית ביישומה הלא-מושגי לרשות היחיד, מדגימה משמעות חדשה וייחודית של הרעיון של רשות היחיד. לפי רעיון זה מייצג כל יחיד אנושי הן יכולות ידיעתיות המיוחדות להכרת האדם והן את יכולותיו המיוחדות של היחיד האנושי, שאינן ניתנות להעברה לבני אדם אחרים.
במציאות ההכרתית בא לידי ביטוי הרעיון של רשות היחיד כיכולתו הייחודית של היחיד האנושי לדעת את המציאות ברמת שיפוטיות, הערכה ושליטה המיוחדים לו, מבלי שיש לו צורך – או אפשרות – להוכיח את יכולתו זו במונחים שניתנים להבנה מושגית או לשיקולים הגיוניים. למעשה, מדובר בעולם של יכולות שיפוט יחידאיות שאנו פוגשים ברשותם של כל בני האדם היחידים, כפי שהם מופעלים בתחומי ההתמחות היחידאיים שלהם, החל בבישול וכלה באמנות. בתחומים אלה ורבים אחרים כמותם אומרת רשות היחיד יכולת שיפוט המצביעה על קיומה ברשות היחיד של ידיעה מוחלטת.
להכרה בקיומה של יכולת שיפוט פרטית כזו ברשותם של בני האדם יש השלכות רבות משמעות וערך מבחינה קיומית; ראשית לכל יש חשיבות חינוכית לידיעתו של כל אדם את הימצאה ברשותו של יכולת שיפוט שהוא יכול לסמוך עליה (כמובן בתנאי שיעצבה כהלכה). שליטה בידיעה יחידאית זו לא רק תעניק ליחיד בטחון עצמי שיקדם אותו בהקשרים הצורכים פעולה על יסוד זה אלא שהיא תתרום להעלאת מעמדו כשופט גם בהקשר חברתי. אולי למותר לציין, בהקשר זה, כי רבים בחברתנו הם אלה אשר אינם מעניקים ליכולת השיפוט הלא מושגי של היחיד מעמד ראוי, עקב הנטיה לזלזל ולהמעיט בכל שיפוט שלא נוצר באופן מושגי-לוגי.
ואולי מה שחשוב מכל ברכישת ההכרה בערך רשותו השופטת של היחיד היא העלאתו בינינו של מעמד היחיד השופט כמי שמחזיק בסמכות טבעית של הערכה לגבי טוב ורע.