אהבה ושכל
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 860
אהבה ושכל
בתרבות המערבית מקובל יישומו של הפיצול האפלטוני גוף-נפש ביישומו האנושי רגש-שכל. ההנחה המבוטאת על ידי רבים מן ההוגים אשר העם, ככללו, נוטה להחרות-להחזיק אחריהם היא שהשכל והרגש מהווים שתי מהויות נפרדות אשר לא רק שאין לגשר ביניהן אלא שהן מנוגדות מעצם מהותן.
היסטורית, חוזק הדבר והעמיק בגלל בגידת הפילוסופים שהגבירו את התרחקות הרמה המושגית מן המציאות ובכך יצרו תחושה כי ציוויי השכל מנוגדים למציאות. לפיכך חושבים אנשים רבים כי הרגשות, או "משאת הלב" מנוגדת לשכל ונלחמת בו.
אך השכל הוא כל ידיעתיות האדם כי הוא אחד מהיבטי הנפש היודעת את העולם. ליקויי המחשבה הפילוסופית וטעויותיהם או הטעיותיהם של ההוגים התמימים או הרשעים הם רק חלק מידיעתו של האדם את העולם. נפש החי והאדם במיוחד היא כולה ידיעה כי כולה קשר רוחני אמיץ אל המציאות. העובדה שהיא מתנגדת להצהרות השכל פעמים רבות איננה מתרחשת מכיוון שהיא מנוגדת לשכל אלא מכיוון שהיא חלק ממנו. כל צורה של הבעת עמדה באישיות האדם חייבת להיות חלק משכלו וככזו היא שומרת עליו ומבקרת אותו, תוך כדי שיג ושיח.
כי השכל האנושי הוא כל הויכוח המתחולל באדם לצורך ידיעה ולא חלק זה או אחר שלה.
היחס בין השכל המושגי לבין הרגש הוא כיחס בין עם לשליט. נכון הוא שהשליט שולט אך מכיוון שהוא איננו מחובר למציאות כהמוני העם יש לו נטייה לאבד את הקשר אל המציאות. אז על ההמונים לקחת את המושכות לידיהם ולבקר את מנהיגם על אף שלו סמכות השלטון. במקרה כגון זה, שומה על ההמון להתריע כי מה שעושה השליט איננו מתאים למציאות וכי הוא עלול להמיט שואה על העם כולו.
בדיוק כך פועל היחס שבין מערכת הרגשות ושאר אפשרויות הידיעה והיבטי הנפש האנושית לבין החלק השולט שהוא, אכן, החלק המושגי. העובדה שרוב בני האדם בימינו אכן אינם סומכים על השכל ואפילו מעלים על נס את הרגש נובעת מכך שהשכל האנושי, כפי שהוא מתבטא היום בהישגי הממסד המדעי, מתמחה, אולי, בפרטים המדעיים של קיום העולם, אך אין בזה די בכדי להיות מדריך כולל לחיים; פעמים רבות נמצא השכל במעמדו של מנתח, אשר פירק את הגוף מבלי היכולת להקימו מחדש ולרפאותו, כי שכח את השלמות שהיא טעם החיים וזו איננה נובעת מן הבשר אלא נותנת לבשר את הטעם והמשמעות.
העימות הנודע כ"בין השכל לרגש" לא רק שאיננו הכרחי אלא שאיננו קיים במציאות. הרגש אינו אלא משרת של השכל כפי שהעם משרת את המלך גם אם הוא מבקר אותו. הרגש הוא תוצאה של ידע ותגובה עליו ועל כן קשור הרגש לשכל בצורה הכרחית; ידע מסוים מביא לרגש מסוים. ללא ידע לא היה רגש.
רגש הוא היבט של ידע. הוא בא לידי ביטוי בחי ובמערכות החיים. הוא מבטא את הידע בצורת הקשר שלו אל המציאות. רגש אהבה או שנאה הוא תגובה על ידיעה של תועלת או נזק שנגרמים וכך הוא עם כל שאר הרגשות. הרגשות החיוביים הם תגובה וביטוי של ידע חיובי (כלומר: ידע שתורם לחיים) וקשר ידיעתי מועיל עם המציאות. הרגשות השליליים הם תגובה על וביטוי של ידע שלילי (כלומר: ידע שפוגע בחיים) וקשר ידיעתי מזיק עם המציאות.
כשלא ניתן לסמוך על השכל המושגי, מפאת בעיה טכנית כמו חוסר במידע או קוצר זמן, ניתן להיעזר ברגש. מכיוון שהרגש הוא ביטוי של השכל, כפי שראינו, והוא מבטא של ידע, ניתן לחשוף את ממנו את הידע שהוא מגיב לו, ועל ידי כך לקצר את הדרך המושגית אל הידע.
דבר זה מעמיד באור מיוחד כמה השקפות רווחות בענין: קודם כל, מעניין לראות כי הטעות שבהעדפת הרגש מבחינה עקרונית מבוססת על כשל לוגי, כלומר על מגבלה מקומית בתחום הידע המושגי, שהוא החלק המוביל של השכל. שנית, שההעדפה המוצהרת להעדיף את הרגש על פני השכל משמעותה בטלה מכיוון שאינה אלא העדפת היבט זה של השכל על היבט אחד - וגם זאת בהקשר מסוים מכיוון שהשיפוט הסופי תמיד ייעשה על פי המערך המושגי - גם אם יסתמך על ידע שהופק באמצעות ניתוח הרגש.
היסטורית ותרבותית אחראים ארגונים כמו הנצרות לניתוק הקשר ההכרחי הזה אשר תוצאתו כפולה, כצפוי: פגיעה הדדית ביכולת השכל וגם ביכולת הרגשות. השכל הוחזק כמוגבל בשל ציורו כמשהו שהוא מושגי בלבד והרגש כמשהו פראי, נטול סיבה, כתגובה לא מסודרת ובלתי רציונלית למשהו לא ברור. מעתה אמור: רגש איננו יכול להיות לא רציונלי ושכל אינו יכול לתפקד במלוא יכולתו ללא הרגש. במלים אחרות: שכל ורגש הם שני היבטים של הנפש האנושית ולא ניתן להפרידם יותר משניתן להפריד אדם מרוחו.
ההבדל היישומי הוא עצום: חברה שנשלטת על ידי תפישת הניגוד תראה את הרגש כמשהו מיסטי, חסר מובן ונטול סיבות, אשר במקרים מסוימים הוא עבד ובמקרים אחרים אדון. זו תהיה הצדקה לכל רגש חולני ודרך להתחמקות מאחריות לגבי תוצאות רגש כזה. כך יוצדקו כל הרעות החולות על ידי רגשות לא ברורים שלא ניתן היה לדעתם, לחזותם או לשלוט בהם והם אלה שישלטו באדם. גישה זו מצדיקה כל רגש מבחינה מוסרית מכיוון שאין לאדם שליטה ברגש ועל כן בחירה בו.