עצמאות כלכלית ונאמנות ערכית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 728
עצמאות כלכלית ונאמנות ערכית
כל הטוענים לעצמאות כלכלית אינם יכולים לטעון לכך שאת כל מה שהם נהנים ממנו הם מייצרים. מבחינה זו גם הם – כמו כל שאר בני תרבותנו - תלויים באחרים, כלומר בעסקאות, הסכמים וחוזים שיש להם עם בני אדם אחרים. למעשה, מעגלים רחבים של הסכמות הקיימות בחברה המקומית והעולמית, שבמסגרתן מגיעים מכל בעולם ערכים לכל בני האדם, הם המאפשרים לדיירי עולמנו את חייהם הן מבחינת עצם קיומם והן מבחינת איכותו. אז איך, במצב זה, ניתן לקבוע אם אדם מחזיק בעצמאות כלכלית?
על ידי תשובה לשאלה אם אלה שנהנים מערכים המיוצרים על ידי אחרים גם משלמים ליצרנים את המחיר הנאות תמורת מה שהם מקבלים מהם ומשתמשים בו. אם התשובה היא חיובית – אם מה שהיחיד נותן לאחרים בתמורה לאפשרויות שהוא מקבל מהם הוא שווה-ערך תהיה משמעותו של הדבר שלפחות מבחינה זו שהוא משלם על עלות קיומו הוא מממש את עצמאותו הכלכלית.
אך אם עולה על הפרק שאלת המדידה הקשה של ערכים אלה זה מול זה במצב המורכב של השוק העולמי, כדאי להוסיף ולציין כי את ערכו של התשלום שמעניק האדם לאלה שמהם הוא מקבל ערכים ניתן למדוד על יסוד רוחני. מדידה זו תיעשה לפי המידה שבה תמך אדם זה בערכים המופשטים המהווים את היסוד לערכים הממשיים והעובדתיים שמהם הוא נהנה.
מושג היסוד שאליו יש להתייחס בהקשר זה הוא נאמנות. אם בפעולותיו מביע האדם מבחינה עקרונית נאמנות לערכים שמהם הוא נהנה, ניתן להעריך שהוא שילם את מחירם ושהוא זכאי להם מבחינת שוק הערכים. דומה הדבר לנאמנות שחש אדם כלפי מה שהוא אוהב – בני אדם קרובים, חברה או אומה. אם הוא תומך בהם בפעולותיו או, לפחות, איננו בוגד בהם על ידי אמירה המתנגדת לקיומם, הוא נחשב לחלק מקיומם וניתן לומר שיש לו "חשבון זכות" בבנק הערכים שכוללים אותם.
דוגמה מובהקת לגישה זו תהיה קיימת בחייו של אדם שמקפיד שתהיה בחייו אחדות ביחסו הערכי לתוצר, מהות או דבר כלשהו שהוא נהנה מהם. משמעותו המעשית של הדבר תהיה, למשל, שאף פעם לא ידבר נגד מה שמועיל לו ותמיד יצדיק את מה שנראה לו נכון וטוב. בהקשר של החיים בחברה מורכבת כמו זו שיש בעולם המודרני, שכה הרבה מהטוב שבה מבוסס על יצרנות אנושית ועל חופש, ישלם אדם את המגיע לבני האדם היצרניים והחופשיים והנאבקים למענם אם יקפיד לתמוך בהם מבחינה ערכית בכל הקשר שבו עולה מעמדם, כמו למשל בשיחה חברית או בדיון עניני.
מבחינה זו ניתן לראות את אלה שמכחישים את הערכים החשובים שנמצאים ביסוד החיים בחברה המתוחכמת של זמננו כבוגדים בערכים אלה ובאל שגרמו להם להתקיים בעולם. במובן זה דומה הדבר לרעיון המושג הגנוב, שמהווה בהגדרה סתירה בשל היותו בגדר הכחשה של המושגים הראשיים שעליהם הוא מבוסס מבחינה גנטית. לאור זה, גם המשתמש במושג הגנוב וגם המנגד חערכי היצרנות והחופש חוטאים בבגידה ערכית ופועלים, למעשה, נגד מה שמהווה את היסוד לחייהם. במונחים של המשל העממי ניתן לראותם כבני האדם הכורתים את הענף שעליו הם יושבים או יורקים לבאר שממנה הם שותים.
אם היינו חיים במציאות חומרית, שהיתה מאפשרת לראות את הערכים שעליהם נשענים בני אדם ככאלה של חומר, ניתן היה למדוד עצמאות קיומית במונחים של צרכים קיומיים בלבד. אז ניתן היה למדוד חומרית את היחס שבין מה שאדם משלם למה שהוא מקבל ולראות, במונחים של חשבון פשוט, אם אדם מסויים הוא עצמאי או לא. אך הוויית החיים האמיתיים איננה מאפשרת זאת כי חלק גדול מערכינו – גם אלה המספקים את צרכי הגוף שלנו – מגיעים מהרוח היוצרת, שאת היקף תרומתה לא ניתן למדוד חומרית. בהקשר זה יכולים רבים מאלה הצוברים לעצמם ערכים בחומר להיות בגדר בוגדים מציאותיים בשל כך שהם תורמים לערכים המנוגדים לאלה שמהם הם נהנים.
בוגדים אלה, הפועלים נגד יסוד הקיום של הטוב שבעולם, אינם משלמים את החשבון עבור מה שממנו הם נהנים ולפחות מבחינה זו אין להעריך אותם כעצמאיים, שכן הם אינם מסוגלים להחזיק את עצמם מבחינת הכיסוי העקרוני של ההוצאות והנזקים שהם גורמים בפעולותיהם לבני האדם שבזכות עמלם הם קיימים.