משמעות העושר
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 727
משמעות העושר (*)
בחברה המערבית, במיוחד מאז עלייתה על הבמה של הנצרות, מעמדם של העשירים הוא, בלשון המעטה, בעייתי; העשיר נתפש עפ"י הנצרות כשלילי מבחינה מוסרית. ביהדות ההיפך הוא הנכון: על פי המסורת היהודית העושר נחשב לברכה לבעליו ובד"כ – במיוחד כשהוא מוזכר בסיפורי האבות – העושר הוא גם סימן לטוב ולצדיקות.
גישה קדומה זו של היהדות מבוססת על קישור בין העושר לפעולה היצרנית האנושית, המביאה תועלת לאדם. עם הפצת הסברה הנוצרית שלעשירות משמעות מוסרית שלילית – סברה שקיבלה חיזוק מיוחד עם עליית הסוציאליזם – הפך עשרו של העשיר, פעמים רבות, לסיבה להתנצלות על ידו, ביחס ישר להסכמתה של החברה שבה הוא חי עם אי המוסריות של העשיר.
בפועל, יוצר היחס בין היצרנות, מקור העושר ותפישתו המוסרית השלילית מתח אשר העשירים מנסים, בד"כ, לפרוק. הם עושים זאת, ברוב המקרים, על ידי פעילות שבאה לסמל את מוסריותה של פעולתם היצרנית ובעיקר את היותם, בניגוד למוסכמה שלעיל, תורמים לחברה.
אך דווקא במקומות שבהם אמורה תרומתם להיתרגם לתועלת בני החברה שלהם הם רוצים להועיל, אורב להם הרוע האנושי; רוע זה מכוון למטרת כבילתם ביתר שאת.
כשעשירים רבים מגיעים בחייהם לנקודת הרווייה של ההוצאה העצמית, הם מתחילים לתור אחר השקעות ברוח, אחר תועלת גדולה יותר לחברה שבה הם חיים – ושם, היכן שעפ"י דעתם אמורה להתקיים הרוח ולחכות לעזרתם, טמון להם מארב הרוע. שם, שודדי הרגשות מוציאים מהם את רווחיהם על ידי איום בנשק הגדול מכולם: נשק הסחיטה הרגשית, המבוסס על לחץ בנקודות הרגישות במערכת המוסר החלשה של רובם. שם הם מופשטים כמעט עד חוסר כל מתכשיטיהם לטובת "מטרות טובות" שמחזקות בד"כ את כל מי שבוזז אותם ומגביר עוד יותר את כושר הביזה שלו ואת חוסר יכלתו של אדם חיצוני להתחקות אחר השחיתות האיומה, המושתתת עליהם.
שודדי הרגשות, הסוחטים רגשית את העשירים, אורבים להם על קשת שלמה של "הזדקקות", החל מזו של חסרי היכולת וכלה ממערכת המיסוי הממשלתית, אשר לעולם אין די לה במה שהיא מקבלת ממשאביהם. כל הקשת הזו מנקזת את כוחם של העשירים ל"מטרות טובות". ה"מטרות הטובות" הללו כוללות תמיכה (כביכול) בארגוני צדקה בזבזניים אשר חשבונותיהם אינם ניתנים לבדיקה ולביקורת אמיתית ומפעיליהם חיים, פעמים רבות, ברמה גבוהה ביותר. אלה מפרנסים, ביחד עם נזקקים אמיתיים, חלק גדול מן הרוע שבעולם, מבלי שהתורמים יוכלו לפענח את מפתחות הרמאות שמופעלים נגדם.
כך, את מה שלא הוציאו מהם באמצעות כפייתו של הנשק השלטוני, במסים ישירים ועקיפים ושאר שיטות מחרידות של עינוי ברמת החומר – מוציאים מהם, כאמור לעיל, באמצעות סחיטה רגשית, המבוססת כביכול על נחיתותו המוסרית של העשיר.
(*) בימינו, שבהם רבים מחזיקים ברכוש שאינו שייך להם בזכות, יש להדגיש כי עושר איננו החזקה ברכוש אלא תוצאת יצרנותם של ערכים. לכן, כל שנזכר במאמר לגבי עושר כפוף לתנאי מוסרי אחד: שאסור לבלבל בין עשיר אמיתי לבין המחזיק בעושר שלא יצר.
סחיטה זו מתבצעת כנגד העשיר על ידי מי שמציג את עצמו כמייצגים את המוסר הגבוה, את טובת הציבור ואת טובתם של החלשים, הנזקקים והנחשלים.
אך ההיפך הוא הנכון: בוזזיה של החברה נחותים, מבחינה מוסרית, מן העשירים. העשירים, לעומת זאת, הם יסודות החברה האמיתיים: בעשרם הם מועילים לה, מבססים אותה ומחזקים את החלשים גם כאשר הם אינם עושים זאת על ידי תרומה ישירה.
פעמים רבות אין העשירים הנבזזים בודקים את הדרך שבה מוצא ממונם. בנוסף לאמון הבלתי מסוייג שבו מתייחס חלק מהם לנוטלים את התרומות, יש מי שמציג בדיקה כזאת כ"קטנוניות", כשהוא דואג להציג, לעומת זאת, את העושר הגדול שיש לעשיר ממילא.
וכדאי שהעשירים, המוחלים על כבודם ועל ממונם כדי שלא להתפש קטנוניים, יבינו שהבעייה שבשיטה איננה בנזק הישיר, החמרי, שנגרם להם אלא בכך שהעושר שנבזז מהם מחזק את הצדדים השליליים של החברה. חברה שההיבט השלילי שלה מחוזק גורמת, בשלבים הבאים, לביזה הולכת וגדלה של עוד קרבנות חפים מפשע – ולא רק עשירים.
בתקופתנו, בה מעלים רבים את נס הרחמים בציבור, רבים הם הקוראים דברים אלה בשויון נפש, כי ה"עשירים" אינם ממלאים את מגירות הרחמים בתודעתם. אך על בני הציבור לחשוב כי בדרך למימוש הרחמים מסייע העשיר יותר מכל אדם אחר בסיוע לדל, לחלש ולדך.
יתרה מזו: העושר משמעו טוב: טוב בפעולה וטוב בסיוע לאנושות. מטבעו של העושר לסייע לאנושות, גם כאשר עושיו מפיקים אותו מכך שהם מעניקים מוצרים תמורת תשלום. הרי העושר מסייע לאנשים גם מבלי שיתנו באופן מפורש את ארנקם לדל. מהו ממונם של העשירים אם לא הרווח שיצרו כתוצאה מכך שמכרו מוצר או שירות לבני אדם אחרים, רבים ביותר. העשיר הוא אדם שמאפשר לבני אדם אחרים להרוויח: הרי ככל שאדם יצר עושר גדול יותר, משמעות הדבר שנתן לאנשים רבים יותר להרוויח מפעולותיו.
העושר הוא מקור השפע של האנושות וממילא מסתייע כל הנזקק, אמיד או דל כאחד, לעושרם של העשירים, כי העשירים הם, קודם כל, יצרנים.
העשיר הוא החלק האנושי המגשר בין הרוח לחומר: הוא ממיר את הרעיון היצרני בעשיה ומספק ללקוחותיו את הערכים שהוא יוצר תוך כדי תהליך זה. עושר נוצר בתהליך העשרתם של הרבים ועשיר איננו נעשה עשיר אם לא העשיר, בדרך התעשרותו, אנשים רבים.
העושר, ביסודו, הוא ביטוי של הטוב. זוהי הצורה בה משפיע האדם טוב על סביבותיו. בזכות העשיר יש בעולם מה שיש בעולם מבחינת העושר האנושי. העושר העולמי הוא התגלמות הטוב העולמי, המתאפשר על ידי קיום קידמה בכל תחום – וזה כולל את האפשרות לסייע לאחרים.
רעה חולה היא העובדה שרבים הם, בימינו, הנעזרים בעושר אך אינם מוכנים להכיר בטובו. הגדלת המודעות לרעיון זה היא הגדלת ההבנה של הקשר בין העשיר לטוב, וחיזוק הצד הנכון והצודק של המלחמה למען הטוב, שהיא המאבק למען זכויות העשיר, שהוא הטוב והאציל שבבני האדם.