מיתוס הכלכלה המעורבת
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 769
מיתוס הכלכלה המעורבת
על תדמיתו הצדקנית של השקרן
מעבר למחלצות המילוליות הנאצלות כטובת האדם ואהבת החסד שבהן עטוף הסוציאליזם מסתתר שודד הדרכים הישיש של האנושות בלבוש חדש אשר, כמו במקרה של הסוטה המפתה קטינים, מציע לקרבנותיו ממתקים. אך מדובר בסוכריות שקריות, אשר מטעות את אזרחיהן הנאיביים של "מדינות הרווחה" להאמין כי משאביהם נגזלים מהם לטובת מי שזקוק להם יותר מהם, שעמלו קשה, אף אם וכאשר הם עצמם אינם אלא מנפגעי השקר השלטוני שבכבליו הם אסורים.
רבים מאמינים כי בעימות הניטש בין הסוציאליזם לקפיטליזם ניתן למצוא פשרות שבהן אמצע הדרך יבוא לידי ביטוי בקיומה של מדינה בעלת כלכלה מעורבת, שבה ייווצר איזון בין גישות אלה. זוהי טעות, המבוססת על אי הבנת הערכים שמיוצגים על ידי הסוציאליזם והקפיטליזם. אלה מייצגים ניגוד מוסרי עקרוני כה גדול ביניהם עד שבטבע עימות זה מקום לפשרה יותר משיש בין שודד לקרבנו. לפיכך גם רעיון הכלכלה המעורבת אינו אלא שקר, מיתוס שנוצר על ידי השודד כדי להטעות את אלה מבין קרבנותיו בדרך שאיננה שונה מהמחשבה שניתן להסכים על שלום עם שונא בנפש.
מבחינה הסטורית אין האידיאל הסוציאליסטי אלא הלבוש הרעיוני העדכני והמתוחכם של מגמת פשע הסטורית עתיקה המלווה את האדם משחר ימיו, שבה שודדים בוזזים ערכים מידי יצרניהם. אלא שהיום, כאשר בהרבה מההקשרים שבהם די היה בעבר בהפעלת אלימות כדי להשיג מטרה זו גדל כוח ההתנגדות של היצרנים כלפי אויביהם עד כדי מניעתה של ביזה פשוטה, נאלץ הבוזז ההסטורי להתחיל להשתמש במרמה כדי לבצע את זממו – וכאן נכנס הסוציאליזם לתמונה. מדובר באחת מהמזימות המתוחכמות והערמומיות ביותר שהומצאו אי פעם שבה, במטרה לגזול מן היצרן האנושי את קניניו, היא מציגה את עצמה כאילו היא הפועלת באופן מוסרי ולמען האדם וכאילו זה שנגדו היא פועלת איננו כזה. בהתאם לכך משתמש הגזלן הזוציאליסטי לצורך פעולתו נגד היצרן, אשר באופן טבעי בולט בחברה גם כמי שמצליח לצבור הון ורכוש כתוצאה מהצלחתו, בשקרים, בהוקעה ובסיפורי העלילה שתפקידם להאשים את היצרן באי מוסריות ולקעקע את היסוד לזכויותיו, שבראשן זכות הקנין.
את ראשוני ממציאי הסוציאליזם, הפועל בהתאם לאפשרויות הפתוחות לפניו בכל זמן ומקום, ניתן לאתר כבר בכתבי הנצרות, המוקיעים את העשירים ויוצאים נגדם תוך יצירת רושם שהרכוש הפרטי מבטא רוע. קו ישר אחד מוביל מן המשיח הנוצרי, הבועט בשולחנות חלפני הכספים ועד לקארל מרכס, אחד מהאבות המייסדים של הפילוסופיה הסוציאליסטית, המציג את מעמד בעלי ההון כנצלני. המשותף לכל המחזיקים בגישה הנוצרית-סוציאליסטית הוא התנגדותם לעקרון זכות הקנין – ובכלל זה לקפיטליזם המבטא אותו - תוך הצגתו כלא-מוסרי.
הגישה האנטי קפיטליסטית מבוססת על ההנחה-טענה שמקורו של רווח – ולמעשה כל קנין – אינו אלא פגיעה בבני אדם. לפיכך מאמינים אנשים המקבלים גישה זו כי עושרם של העשירים קשור באופן ישיר – וסיבתי – לעוניים של העניים. בהתאמה לרעיון זה הגביר הרעיון הסוציאליסטי את אחיזתו הרעיונית בתודעת האנושות על ידי ציור הקפיטליזם החופשי כאלים, גס וכוחני. בכך שצייר את ה"קפיטליסט" כאויב האדם הציג הסוציאליזם את עצמו כמשחרר האנושות מכבליה ואת הרעיון הסוציאליסטי כמבטא את ישועת האדם. על רקע רעיון זה בולטת עוד יותר הסתירה שכלולה בשקר שבאמצעותו הטיל הסוציאליזם את כבליו על האדם ועל כלכלתו החופשית.
בהתחשב בהיותו של הסוציאליזם המדיני יורשם המאורגן של כל בוזזי הדורות, ובכך שהוא מתקיים בפועל ממשאביהם של נתיניו היצרניים, ממלא השקר הסוציאליסטי המציג את הקפיטליזם כרע גם דרך שבאמצעותה יכול הבוזז להתחמק מהאחריות והאשמה של פשעי הכפיה שלו ולטפול אותן על חף מפשע. דבר זה, האופייני למדינה הריכוזית של ימינו, נובע מכך שמי שאינו יצרני איננו יכול לקיים את עצמו והוא תלוי לשם כך ביצרן. לפיכך רותם השלטון למטרותיו את אמצעי ההסברה כדי ליצור רושם שהוא שותף לעשיה, אף כי כל מה שהוא עושה בפועל בתחומי חקיקה ותקציב – על אף שהוא יכול להיראות כלפי חוץ כחלק מתהליכי הייצור – אינו אלא ביטוי לדאגתו של השליט הסוציאליסטי-ריכוזי להמשך שליטתו ביצרן.
המיתוס הסוציאליסטי, אשר בהתנגדותו לקפיטליזם מציג אותו כמלחמה הניטשת בין בני אדם, מפקיע מהם את המסחר החופשי בתירוץ שניהולו ימנע את ה"אכזריות" שיש בו. בשל גישה זו ניתן לשמוע באווירה החברתית של מדינה כמו ישראל ביטויים כמו "קפיטליזם חזירי" המוצהרים על ידי בכירים שמייצגים את האלטרנטיבה הסוציאליסטית. מה שבכירי הסוציאליזם נמנעים מלספר לציבור הוא שכל רעיון חיובי אמיתי שקיים בעולמו של הסוציאליזם זוהה, בראשיתו של דבר, כרווחי על ידי בני אדם יצרנים ששאפו לעשות רווחים. ככזה יושם רעיון זה ביתר הצלחה באופן קפיטליסטי הרבה לפני שהולאם ונוכס על ידי הסוציאליזם, אשר פועל כמיטב יכולתו להוקיע מוסרית את בקשת הרווח.
הצדקת הפקעתה של המדינה את נכסי היחיד מבוססת מבחינה סוציאליסטית על הוקעת הקנין הפרטי של האדם היחיד לטובת הקנין הציבורי, שמיוצג על ידי המדינה הריכוזית. בשל כך עושה הסוציאליזם מאמצים גדולים להעלים מבני האדם בחברה שכל היבט של יצירה תרבותית אנושית יכול לבוא לידי ביטוי בהקשר ערכי מסויים, המתבטא בעובדת היותו של הקפיטליזם מבוסס על חלוציות האדם היחיד מבקש הרווחים; הקשר זה כולל את העובדה המציאותית שכל רעיון חדש לפעולה שיש בה רווח כלשהו עולה לראשונה בתודעתו של אדם יחיד, הזקוק לחופש פעולה כדי ליישמו.
מצב חברתי מוסרי הוא מצב של חופש, שבו – בהתאמה לעקרון החופש – גם החיים הכלכליים אינם מופרעים על ידי גורם חיצוני כלשהו. במצב של חופש מוחלט אין לבוזז זכות קיום כי שומה עליו לכבד את חוק הקיום הטבעי והמציאותי ולעמול למען לחמו. מכיוון שההכרח המציאותי להתקיים כפה על הסוציאליזם לאמץ, ברמה כלשהי לפחות, את פעולותיו היצרניות והשיתופיות של היצרן החופשי, המציא זה את הרעיון החדש של הכלכלה ה"מעורבת" כנגד הרעיון המוסרי של הכלכלה החופשית. הרעיון השקרי שיכולה כלכלה להיות חופשית ולא חופשית בו בזמן, מחוץ לכך שהוא מכיל סתירה פנימית, מאפשרת לשודד להמשיך בפשעו תוך יצירת רושם הפוך; זה הצורך שממלא הרעיון שהשוד הסוציאליסטי נעשה "למטרה טובה", במיוחד כשהוא מאפשר גם ל"עשירים" מרחב פעולה מסוים.
בשל מסכת השקרים ושטיפת המוח שמפעיל הסוציאליזם על תודעת הציבור נעלמות מזה האחרון עובדות כמו, למשל, שכל מה שמסייע לחיי האדם אינו אלא יישומו של רעיון שעלה בדעתו של אדם יחיד, או שכל פעולה שבזכותה מתקיים האדם היא כזו שביסודה נמצא אדם יחיד – או שה"עשירים", ה"קפיטליסטים" ו"בעלי ההון" המושמצים על ידי הסוציאליזם גם הם כולם בני אדם יחידים, יצרנים, המבקשים לעצמם רווחים. כל זה מסתכם בכך שבשקר הרעיון של כלכלה מעורבת אין אמת יותר מהמחשבה על כך שהארכת השלשלת שבה אסורים יצרני החברה כמוה כהוצאתם לחירות.