הון מוסרי

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 1301

 

הון מוסרי

האמת אודות העושר

במציאות האמיתית, מוסריות עולה בקנה אחד עם הישגיות, רווחיות והצלחה. בעולם השקר הנוצרי-סוציאליסטי, לעומת זאת, המוסר מנוגד לרווח ולפיכך העוני הוא סימן ההיכר של מעלה מוסרית והדלות היא ממאפייניו של איש המעלה. צידה השני של מטבע השקר הזו היא ההנחה שהעושר נובע, איכשהו, מפעולות לא מוסריות. על כך מבוססת האמונה הטפלה השלטת בציבור, המתייחסת לבעלי ההון כאל בני אדם שליליים, הפוגעים בעמיתיהם לחברה.

את שרשיה ומקורותיה של התייחסות זו לבעלי ההון – שמרכס קרא "קפיטליסטים" והציגם כמי שמנצל את האדם הפשוט (ה"פרולטריון") - ניתן למצוא כבר בנצרות, שבספר היסוד שלה מוקעים העשירים כלא-מוסריים. שילוב זה של ערכי הנצרות עם הסוציאליזם איפשר למעשה להתיר את דמם (תרתי משמע) וממונם של כל בעלי הנכסים בחברה החדשה לפחות מבחינת ההשקפה המוסרית השלטת. בעטיה של גישה זו פוגעת מדינת הרווחה המודרנית בנכסיהם של כלל אזרחי המדינה, בחסות ההסכמה הכללית על כך שרכושם של ה"עשירים", בגלל שנלקח מהציבור, שייך לו. מכיוון שחלק גדול מעשירי חברתנו איננו חזק דיו כדי להתגונן מפני השקר הגדול הזה, למדו עשירי החברה לבלוע את עלבונם ולהסכין בלית ברירה עם המעמד המוסרי השלילי שיועד להם בתוקף היותם בעלי הון.

אך "קללת" העושר הזו איננה מצטמצמת לפגיעה ברמת הכיס או התחושה של העשיר. גישה זו, הרואה את העושר כביטוי של רוע, בשל האגדה שהרווח שמשיג אדם אחד נובע מהפסדו של האחר, גורמת – בשל שקריותה הבוטה – לעוול החמור של הפקעת שכרו של האדם העמל באשר הוא, עשיר ועני כאחד. כי כאשר בחברה כלשהי מושמטת הקרקע מתחת לזכותו של יצרן על תוצריו, פוגע הדבר בהכרח בכל עמלי אותה חברה. רובם ככולם של בני החברה, המחזיקים באמונה הטפלה של השקר הסוציאליסטי, אינם מבינים איך הסכמתם עם הוקעתו המוסרית של ההון המשולבת בפגיעה בבעלי ההון, הופכת לבומרנג רעיוני הפוגע בכיסם.

בעולם השקר, בעלי ההון עושים את רווחיהם מהפסדם של בני אדם אחרים והצלחתו של האחד מבוססת על כשלונו של האחר. אך דבר זה נמצא בסתירה לכאורה לכך שבתי עסק מרוויחים זוכים לביקורים חוזרים של לקוחות המבקרים אותם שוב ושוב על אף "הפסדם". לכן, אין המאמינים באמונה הטפלה הרואה את המוסר כמנוגד לרווחים יכולים להסביר את ה"מסתורין" ברווח שנעשה כתוצאה מפעולתו של עסק המאפשר ללקוחותיו להרוויח; כי הרי לפי הבנתם, שאומרת שצריך הרווח לנבוע מהפסד, יש ממש סתירה בוטה בכך שאדם מרוויח מכך שהוא מביא תועלת לבני אדם אחרים. אך המכורים לשקר אינם מסיקים את המסקנה המתבקשת מ"סתירה זו": שהם טועים. טעות זו איננה רק עדות לכשלון אמונתם בקיומו של ניגוד ענינים בין סוחר ללקוחותיו, אלא גם חושפת את העובדה שיסודו של העושר בטוב; כי אכן, הרווח המסחרי הוא תוצאה של הבאת תועלת, שכן הוא מבוסס על מוכנותם של בני אדם לשלם מכיסם עבור התועלת שהם מפיקים ממגעם המסחרי עם בית העסק שעימו הם עוסקים.

מעבר לכך שבדבר זה מסתתרת נוסחה המציגה את הרווחים שעושה הסוחר, בניגוד לתפיסה הסוציאליסטית, כמבוססים על רווח לקוחותיו ולא על הפסדם, יש בעובדת היות העושר חיובי מבחינה מוסרית כדי להבהיל את כלל המחזיקים במחשבה השלטת היום בעולם, שכן היא מאיימת למוטט את כל תפיסת עולמם. כי לא רק שהיא מראה איך לניגוד הענינים בין בני אדם יש, אפילו במקרה של תחרותיות קשה, רק מעמד זניח לעומת התיאום שיש עניניהם של בני האדם בכלכלה (בגלל שילוב האינטרסים שבין הסוחר ללקוחותיו) אלא שהיא גם מציגה את בעל ההון העשיר – בניגוד לכזב המוקיע אותו - כאדם שמועיל לחברה.

שכן האמת העובדתית מצביעה על כך שכדי להגיע לעושר יש להביא תועלת. יתרה מזו: על הדבר להיעשות בהקשר של חופש, שכן העושר חייב להתבסס על כך שאלה שמשלמים את מחירם של התוצרים ו/או השירותים שהם קונים עושים זאת מרצון ועל יסוד ההכרה בכך שהדבר רווחי להם. לפיכך יש לראות את ההון הפרטי המושג בתנאים של חופש כמוסרי, שכן הוא ביטוי למוסריותה של חברה. חברה מוסרית מאפשרת לבניה לסחור זה עם זה ללא התערבות או פגיעה בזכויות הקנין שלהם, על יסוד בחירתם החופשית. על בחירה מסוג זה של כל המעורבים בסחר חופשי מבוססים כל רכיביו של הון מוסרי, החל מבחירתו של היצרן לייצר וכלה בבחירתו של אדם לרכוש תוצר.

מכך שבחברה חופשית יש לכל עסק טוב שני צדדים מרוויחים (לפחות) יש ללמוד את העקרון שעושר אינו מייצג – כמו במיתוס המרכסיסטי - רק את רווחיות בעל העסק אלא גם את זה של לקוחותיו. בכך יש ניגוד והיפוך גמור של האמונה הרואה את העשיר כאויב החברה.

ברוח הבנת העושר כמה שנוצר כתוצאה מהרווחיות המצטברת של בני אדם שמשלמים עבור מה שהם מקבלים, יש לדאוג – ביחד עם חשיבות השימוש בעובדה זו כהוכחה למוסריותו של בעל ההון ולתרומתו החברתית – להבדיל באופן חמור בין הון מוסרי להון לא מוסרי. זה האחרון לא נוצר בתנאים של חירות אלא בדרך של כפיה; זהו מקור עושרם של שודדים, בוזזים ושאר מנצלים, אשר חלק גדול מהם מבוצר בעמדות השלטון הסוציאליסטי. באופן אבסורדי, פוסלים גנבים אלה במומם הם כאשר הם מדברים על פעולתם נגד העשירים ככזו שמצילה את אלה שמדוכאים על ידם, אך הם, נציגי השלטון, הם מדכאיהם האמיתיים. בשל כך, אין לראות את העושר שבידם כמוסרי.

עם זאת, מעניין וחשוב להכיר בכך כי יהיה אשר יהיה מקור כספו של האדם הלא מוסרי, מוסריותו של ההון היא כה יסודית עד שהיא איננה מתבטלת אפילו בידיהם של פושעים. דבר זה נובע מכך שבעולם האמת עולה המוסר בקנה אחד עם תועלת, רווח ועושר. מבחינה זו מביא גם השימוש השלילי ביותר בעושר תועלת, שכן ערך התועלת שיש בו לנזקקים לה איננו נפגע או מזוהם מכך. משול הדבר למזון, אשר יביא שובע לרעבים גם אם יהיה גנוב ויינתן לבני אדם כדי להשיג באמצעותו מטרות שליליות. דבר זה מעניק למעמדו המוסרי של ההון חסינות, בשל הצבעתה על כך שרווח שהושג בשל יצרנות שהתבססה על כך שרווחיה יהיו השכר שתקבל עבור עבודתה, יבטא – גם במקרה של פשע נגד היצרן - את התועלת שיש במוצר עבור בני האדם המעוניינים בו. לפחות מבחינה זו מייצג ההון מוסריות גם אם הוא נבזז ומוצא את מקומו ברשותם של מי שאינם מחזיקים בזכות אמיתית לגביו.