אינטרסים, ריכוזיות ומונופולין
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 677
אינטרסים, ריכוזיות ומונופולין
"אינטרסים", "ריכוזיות" ו"מונופולין" מוזכרים לאחרונה תדיר כגורמים שליליים במציאות בכלל ובמציאות הכלכלית בפרט. זוהי טעות גדולה, חמורה ומסוכנת ביותר, המהווה איום על החופש ועל זכויות האדם; אינטרסים, ריכוזיות ומונופולין אינם שליליים אם לא נוצרו מתוך כפיה, כלומר מתוקף חוק ממשלתי אשר דחף למונופולין באופן מלאכותי, כלומר על ידי חיסול התחרות באמצעות החוק (החוק, אגב, אינו חייב לבצע זאת באופן מפורש על ידי איסור תחרות - די בכך שיגדיל בצורה משמעותית מיסוי על ההתחרות ו/או יתן פטור ממס - או אף מענקים - למי שהוא חפץ ביקרו).
כל דרישה להימנע מאינטרסים וכל האשמה של אדם בכך שיש לו אינטרסים או שהוא פועל למען האינטרסים שלו היא הצהרה המנוגדת לטבע, כי אין במציאות אדם - או גוף - אשר אין לו/להם אינטרסים. כל החי שואף להשיג ערכים ושאיפה זו היא ענינו = האינטרס שלו. אינטרס הוא טבעי ואינו בלתי מוסרי אם אינו פוגע באחרים.
ריכוזיות אינה אלא מושג מושאל אשר נלקח ממימד השליטה של ממשלה כפייתית ואשר אין לו, בעצם, משמעות מחוץ לממשלה כזו. להאשים בעל מונופולין - אדם או חברה - בריכוזיות פירושו להאשים אותם בכפיה רק בשל היותם מצליחים מבחינה כלכלית. האשמה כזו אינה מציאותית ו/או מוסרית, כי השגת מונופולין שלא באמצעות כפיה משמעה (אם לא מדובר במוצר מיעוט חשיבות או חסר-תחרות) שבעל המונופולין הצליח לשכנע את השוק כולו שהוא נותן השירות הטוב ביותר בתחומו וששליטתו בתחום זה היא, אכן, שליטה נכונה, טבעית ומציאותית (אובייקטיבית). משמעותה של עובדה זו היא שכל התקפה על מונופולין לא כפייתי מהווה, פוטנציאלית, פגיעה בזכותם של הצרכנים, אשר בחרו ביצרן והוכיחו את בחירתם זו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים - בהשקעת כספם בתוצריו.
כל איום בהפקעה או בהצרת צעדים על בעל מונופולין שהשיגו באופן שאינו פוגע בזכויות האדם של בני אדם אחרים היא פגיעה בזכויות האדם ובחופש שלו ושל צרכניו והתערבות גסה ודורסנית במערכת יחסים אינטימית. מונופולין אובייקטיבי מייצג את נקודת מפגש האינטרסים של היצרן והצרכן - את הנקודה האצילית שבה שניהם מרוויחים: היצרן מהמתת המקובץ עבור השירות/המוצר שהוא מעניק ללקוחותיו והצרכן - מהתמורה שהוא מקבל עבור כספו. לצרכן וליצרן גם יחד יש גם אינטרס משותף שהוא מעבר לאינטרס המעורב בכל עסקה פרטית כשלעצמה, והוא להמשיך את מערכת היחסים הבלתי-כפייתית שביניהם כמה שיותר כדי להמשיך להרוויח.
אדם אשר מבקש להגדיל את רווחיו באמצעות חוק מבקש, בעצם, מעמיתו המסחרי לבצע דבר שאותו לא היה מוכן לבצע בצורה חפשית - ודי בכך כדי להצביע על אי מוסריותו ולגרום הפסד לעמיתו המסחרי. לענין זה, זה איננו משנה אם הדוחף לכפיה הוא צרכן, המבקש לפגוע במונופולין כדי לרכוש תוצר בהשקעה פחותה או יצרן המבקש להקים מונופולין כדי לגבות מחיר גבוה יותר עבור תוצריו: כל חריגה מהשוק החפשי פירושה חריגה מהחופש ומבחירתו החפשית של האדם והיא מהווה אי מוסריות בפעולה. אסירים מייצרים בהרבה פחות יעילות כי בכלא שבו בני אדם אחרים קובעים לך את גבולותיך גם אין לך אפשרויות רבות להוצאת כספך…
המקרה של נסיון "לסדר" את הכלכלה על ידי כך שתוציא ממנה מרכיב כמו "אינטרסים" כמוהו כנסיון להסדיר את נושא התזונה על ידי כך שתוציא מהאדם את הבחירה לגבי מזונו ותחדיר לו מזון מבוקר באמצעות צינורות. אדם שאינו יכול לפעול על פי האינטרסים שלו כמוהו כאדם שאינו נהנה מאכילת מזונו. הם אולי ימשיכו לשרוד, אך מה שיקרה להם יהיה רחוק מחיים אנושיים.
קיומם של אינטרסים הוא מטפיסי, נצחי ואינו פתוח לבחירה. לכל צורת חיים יש אינטרסים; "חיים" ו"אינטרסים" הם שני צדדים של אותה מטבע והיוצא כנגד אינטרסים יוצא כנגד החיים. חיי אדם מבוססים על האינטרסים שלו - והשאלה היחידה היא אם הם מוסריים או לא. לרצות להרוויח הוא אינטרס מוסרי - ובודאי אם מדובר ברווח מסחרי, שהוא רווח שנעשה על ידי גרימת רווח לאחרים ועל ידי שיתוף פעולה עם רווחיותם של אחרים. לרצות להפסיד, או לרצות לגרום לאחרים להפסיד אינו אינטרס מוסרי - וזה כולל כל נסיון להרוויח מהפסד של אחר/ים. כל איש עסקים נותן שירות יודע את האמת הפשוטה כי רווחים גדולים באמת מבוססים על נתינת שירות בצורה הטובה ביותר, כלומר: שרווחיותו נובעת מיכלתו לתת לבני אדם אחרים - לקוחותיו וצרכניו - להרוויח. אלה שאינם מבינים זאת, אלה שסוברים כי כדי להרוויח יש לגרום לצד האחר בעסקה להפסיד, מגיעים מהר מאד למסקנה כי לעסקה מוצלחת יש רק צד מרוויח אחד ואז הם פותחים במלחמה לא מוסרית לפגיעה ברווחיותו של זה שעימו הם עוסקים. הם אינם יודעים שבכלכלה חפשית, שבה היסוד המניע הוא שיתוף פעולה, פגיעה באינטרסים של העמית משמעה גם פגיעה באינטרסים שלך.