זכויות וייצוגיות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 982
זכויות וייצוגיות
אם חפצים אנו לדון בזכויותיו של עם ובנושא הייצוגיות, שומה עלינו להגדיר קודם לכל כי לעם אין זכויות, אלא אם כן אתה מתכוון לאוסף הזכויות האישיות של בני העם היחידים.
אם אנו רוצים להיות מעשיים, עלינו לפנות אל רמת היחיד; העם הוא בני אדם יחידים ולהם זכויות בהתאם למה שכל אחד מהם, כשלעצמו, ישיג. במובן זה זכויות העם הן זכויות האדם של היחידים המרכיבים את העם.
היחיד האנושי הוא המימד היחידי שבו ניתן לדון בזכויות האדם. מבחינה זו ניתן לפרוט את כל זכויותיו של קולקטיב כלשהו לזכויותיהם של היחידים המרכיבים אותו. הפרטה כזו היא הכרחית אם רוצים להביא לרמה מעשית את נושא הזכויות. אין, למעשה, אפשרות מעשית ליישם את העקרון המופשט של הזכויות אם לא מתייחסים ליחידים אנושיים. היחיד האנושי הוא הצד המעשי של כל מושג של זכות, מורחב ומופשט ככל שיהיה.
אפשר, לצורך דיון פילוסופי, לשוחח בהרחבה על זכויותיו של עם אחד ועל כך שעם אחד צריך לתת – או לקבל – זכויות לעם אחר, אך בפועל, מה שתמיד יקרה הוא שמספר מסויים של אנשים יחידים יקבלו – או יתנו – למספר אחר של אנשים יחידים – את האפשרות להשתמש ברכוש שנוצר על ידי מספר מסויים של יחידים.
לפיכך, השאלה שיש לשאול כדי לברר את משמעותו המוסרית של כל תהליך כולל כזה, היא באם קבוצת האנשים המקבלת נכסים מסויימים היא הקבוצה הזכאית להם או, במלים אחרות, לברר אם הקשר הסיבתי לקיומם של הנכסים הנמסרים בהסכם בין מקבליהם ליוצריהם מניח את הדעת.
מתוך הכרת עובדה זו יש לפנות אל נושא הייצוג, כלומר אל השאלה מתי ובאילו תנאים מייצגים או מסמלים אנשים יחידים מסויימים את עניניהם של אנשים אחרים.
בהקשר זה, למשל, הרעיון שהעם הפלשתיני(*), למשל, מיוצג על ידי יאסר ערפאת, טעון בדיקה יסודית – בדיוק כמו הרעיון שממשלת ישראל מייצגת את אזרחי מדינת ישראל.
מכיוון שאנו חיים במציאות שאיננה פוליטית אלא מטפיסית אין די בהסכמה חברתית – גם לא על החלטת רוב – לגבי ייצוג מסויים כדי לבסס את מעמדו מבחינה עובדתית; אנשים יכולים לטעות ולהיות מוטעים ולהניח למי שאיננו מתאים לייצג את עניניהם לייצג אותם. במצב כזה, תהיה אי ההתאמה ביטול עובדתי של הייצוג כי הייצוג לא יתבצע למעשה. מאידך, כל עוד אין לנו יסוד להניח כי יש מקום לערער על הייצוג, אין סיבה לערער עליו.
אם עורך-דין מייצג אדם יחיד בענין מסויים אנו יכולים להניח כי הייצוג הולם, במיוחד אם שניהם מופיעים זה לצד זה בבית-משפט. סביר גם שאב יכול לייצג את בנו או אשה את בעלה – ועם זאת שכל אלה הם מקרים שבהם היחס הייצוגי קרוב, אנו נוהגים להבטיחם, בד"כ, על ידי העובדה שייצוג נוגע בתחום מסויים, צר, המאפשר הסכמה וביקורת ראויים. אך לעומת אלה, מפוקפק ביותר הוא להניח שבתנאי שלטון טרור יכול אדם אחד להחשב כמייצג נאות את עניניו של עם שלם.
(*) אם יש דבר כזה בכלל
במציאות אין אדם אחד יכול לטפל באופן מלא בחייו של אדם אחר וקל וחומר שאינו יכול לטפל בחייהם של רבים.
ייצוג הולם יכול, ורק בבהקשר של חברה חפשית מכפיה, להתבצע על ידי מסמך אמין שעליו חתום המיוצג, ואשר בו הוא מצהיר כי הוא נותן רשות ייצוג לנאמן מצידו.
בחברה מאורגנת מפקח השוק החופשי על ייצוג עניניו של העם, במובן זה שהיחידים האנושיים בוחרים את מה שנראה להם מתאים לבטא את מאוויהם בתחומים שונים על ידי רכישתו ממי שיצר אותו. במובן זה מהווה כל יצרן את המומחה לתחום שבו הוא עוסק, ואשר המשתמש בו מניח כי הוא מקבל את הטיפול הטוב ביותר בתחום זה שבו הוא מעוניין.
כך מהווה השוק החופשי מערך המאפשר את ייצוג הציבור כראוי, כלומר ברמת הפרט; בשוק החופשי קיים מאגר של מומחים, המקבלים, דרך הסחר עימם, הרשאה להיות מייצגיו של היחיד האנושי בתחומי התמחותם – ואף מושג המדינה אינו אלא מסגרת לפעולתם של מייצגים מתמחים של האזרח בתחום הדין.
המלך של ימי קדם – לפחות עפ"י המסורת הנאורה של היהדות – היה אף הוא מתמחה - לנושא ההגנה. היסוד להתמחות זו של המלך ותוקף ייצוגו את העם בענין זה בוססה על ההנחה שהעם רוצה לחיות. רצון חיים זה הוא הנותן בידי המלך את הרשות להילחם להגנתו.
אך כמה רחוקה מעמדה ייצוגית התמחותית זו, הנוגעת לעניני בטחון, היא המחשבה המודרנית הנואלת, שלפיה יכולים כמה עשרות ומאות נבחרי ציבור לטפל במליוני אזרחים ולהסדיר את מכלול עניניהם הפרטיים, באמצעות חוקים המגדירים מה יאכלו, מה ילבשו, היכן יגורו וכמה ישלמו על כל ערך או תוצר המעורבים בחייהם.