מסורת וידע
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 714
מסורת וידע
ביסוד הנטיה למטפיסיקה חברתית טמונה, כנראה, עובדה מטפיסית הנובעת מהטבע האנושי: העובדה שהאנשים (= החברה) הם אכן ביטוי של המציאות. זו עובדה יסודית הנוגעת לחברה האנושית, שהידע שבני האדם נושאים לגבי המציאות הופך אותם למקור הראשי של הידע שבידי היחיד אודות המציאות, החל מההורים וכלה במורים - חיים או מתים.
זולת העובדה שהאנשים, כקיימים משמעותיים במציאות, מייצגים במהותם הטבעית, עבור היחיד, חלק ניכר מהמציאות, הם גם מחזיקים כמעט בכל הידע שירכוש היחיד בחייו אודות כל הקיים בעולם זולת מה שהוא נפגש עמו באופן בלתי-אמצעי באמצעות חושיו ותחושותיו.
על אף שהאדם התבוני יודע את הסכנה שבמטפיסיקה חברתית הוא איננו מוציא עצמו מחברת בני-אדם אלא להיפך: הוא מחפש בין בני האדם את אלה שמייצגים את המהות האנושית בצורה הטובה ביותר; הוא תר אחרי בני האדם המייצגים את הידע ובתוכם את אלה שפתרו את הבעיות שעימן הוא מתמודד.
דק מאד הוא הגבול בין לקבל ידע של בני אדם אחרים ולהשתמש בו על יסוד שיפוט עצמאי, כאדון, לבין קבלת אותו ידע ושימוש בו על יסוד דוגמטי, כעבד. בזמן שהראשון הוא ביטוי של רציונליות וככזה הוא מפתח את יכולתו של היחיד וחשיבתו גם אם הוא כולל טעויות, השני - גם אם כולו ידע נכון - הוא רוע המכיל את כל יסודות ההרס.
לאדם המתבונן מן הצד אין יכולת לראות (למעט, אולי, בתחושה) מתי אדם מסוים לומד או מחקה; זו צורה שבה טבעו המטפיסי של היצור האנושי שומר את תחום הבחירה האנושית נקי מהתערבות ומבטיח את אחריותו הבלעדית על התוצר הראשי שלו, שהוא סכום הכלול באפיו ובאיכותו המוסריים.
מה ששומה להקפיד עליו בעת קבלת ידע מבני אדם אחרים הוא ביקורת עצמית. כשביקורת כזו נעשית בצורה טובה, יהיה הידע שבידי היחיד תוצר אנוכי שלו על אף העובדה שבמקורו נובע ידע זה מאחרים. זהו העקרון שמסביר גם את צמיחתם של היוזמה העצמית והמקוריות היצירתית בחברות שבהן רב ערך המסורת; זה קורה כאשר מדובר במסורת של העברת ידע באמצעות צינורות החשופים לביקורת אישית, תוך כדי קביעתה של ביקורת זו את הידע שאותו ניתן לקבל ואת זה שיש לדחות.
לצורך איור מצבו של היחיד היוצר בחברה האנושית, שבה יש ידע חיובי המועבר בצורה מסורתית, דוגמה מובהקת היא מצבו של בעל מקצוע, אשר את יסודות המקצוע שלו הוא מקבל מידי אלה שקדמו לו, אשר, בתורם ובזמנם, גיבשו את הידע לגבי כללי היסוד של המקצוע והשימוש בהם. לאחר שעשו זאת יכול הוא להשתמש בידע שהעבירו לו ולבנות עליו את יצירתו שלו.
היחס בין הידע שהיחיד קולט לבין עיבודו העצמי של ידע זה כמוהו כיחס בין מגע החושים או הטעם האישי לבין הערך התזונתי שמהות זו נושאת בתוכה. במונחים של התפתחות אנושית, זה אשר איננו מפתח את טעמו כך שיוכל לזהות ערך תזונתי יפסיד לבסוף גם את יכולת הטעם שלו - או, אם נאמר זאת בדוגמה גסה: זה שאוכל היום את העוגה המורעלת לא יוכל להנות מלחם המחר.
10.2.99