המטפיסיקה של הפוליטיקה

| הדפסה |

פרטים: עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37; כניסות: 704

על מקומו של היחיד בחברה

ההיבט המטפיסי של הפוליטיקה האנושית מתייחס לעצם עובדת היות האדם בעל חיים מאורגן. דומה הדבר לדרך שבה הדבורה מאורגנת מתוקף זהותה הטבעית, אלא שלגבי האדם מדובר בארגון שקיים בכוח בתוקף תבוניותו. כלומר: הארגון החברתי הוא לאדם כרציונליות שלו, לא בפרטים אלא בעקרון. המטפיסי שבפוליטיקה יהיו העקרונות הפוליטיים הנגזרים ישירות מהשילוב בין טבע המציאות וטבעו של האדם.

לעתים, יזוהו עקרונות אלה על ידי בני האדם כעקרונות הראויים להיות עקרונות החיים החברתיים, ובני האדם יתארגנו באמצעותם לכלל חברה חכמה, המבוססת על עקרונות חיים נכונים.

ההיבט המטפיסי של הפוליטיקה הוא המאפשר את קיומה של מטפיסיקה חברתית – את ההשקפה שמה שמקובל בחברה או שהרעיונות השולטים בחברה זהים לעקרונות המציאות. דבר זה, הנובע מהרמה העדרית של האדם, הרמה הנחותה, היסודית, של ההרגל, המסורת והאפנה, אינו נכון, בהכרח, אך גם אינו משולל בסיס: הוא ביטוי של העובדה שמה שרוב האנשים עושים ברוב הזמן אינו משולל יסוד מציאותי ותמיד, בכל מקרה, מהווה את המצע היסודי לידע של היחיד.

הידע המגולם בארגונה של חברה נתונה הוא, ביסודו, הידע שנקלט על ידי היחיד הגדל בה. ברוב המקרים, אין היחיד חומק מהשפעת ערכי הארגון שבחברה שבה הוא נולד, אך שומה עליו לבקר ערכים אלה ולהעריך אותם, כדי שיחסו אליהם – חיובי או שלילי – יהיה יחידאי (אינדבידואליסטי), כלומר ינבע מתוך עצמו ומהבחנתו שלו, ויתבסס על שיפוטו.

מי שעושה זאת כהלכה מפסיק להיות מטפיסיקן חברתי ועובר אל ארץ היחידאיות.

בסרט על המעברות שהקרינו בטלויזיה הישראלית מראים איך קיבלו העולים בשנות החמישים משאבי מדינה וקיבלו וקיבלו... הצגת המדינה כגורם המניק, אשר ממנו נובע כל השפע, הופך את הסדר הנכון בטבע וגורם לבני אדם להאמין, דרך ה"קבלה מהמדינה" כי הקולקטיב קודם לוגית ליחיד, כי הקולקטיב הוא המקור אשר ממנו מגיע השפע.

מהנקודה שבה הופך רעיון זה לחלק מהאורגניזם התודעתי של היחיד קשה מאד להיפטר ממנו – היחיד משוכנעי שבכל פעם שהוא נתקל במוצר חמרי או רוחני, תוצר חקלאי או שירות כלשהו – דבר זה מקורו במדינה, כלומר בחברה – מהות מעורפלת ולא ברורה אשר הופכת למוחשית ביותר בפסיכולוגיה של היחיד בגלל התוצרים שהוא מקבל. זהו עיוורון גמור: לחשוב שמאחורי כל יצירות העם לא עומדים היחידים שייצרו כל אחד מהם, תמיד היחידים ורק היחידים – ולהאמין בקיומה של יישות ערטילאית, שהיא מקורם: הכלל.

תפישה כזו היא הנותנת בידי יחידים בעלי רצון רע את האפשרות להציג עצמם כמייצגי הכלל, המדינה או החברה ולהשתמש בכך כבסמכות לפגוע בזכויותיהם של יחידים אמיתיים לטובת ה"חברה" השקרית, כלומר להוציא מידיהם את מה ששלהם בשמו של מי שכביכול נתן להם. כך הם הופכים מבעלי רכוש בזכות לבעליו בחסד.

דבר זה בא לידי ביטוי בתופעה של אמונתם של חלק גדול מאזרחי המדינה בה – וזה כולל, למרבה התמיהה, גם מאמינים דתיים אשר יודעים את פעולתה השלילית של המדינה – בהיותם מקבצי נדבות מסוג מיוחד, כאלה שחיים בזכותה של מהות הנותנת להם תמיד יותר משהיא לוקחת.

טעות זו, של ראיית הכלל כמהות ראשונית, אשר מגובה כל העת בשטיפת מוח מתמידה, היא הגורמת לרבים לתמוך בחברה ולהעדיף אותה על פני היחיד כרעיון וכמהות. טעות זו מועצמת כאשר אלה שמתפקידם לייצג את הכלל, מציגים את היחיד כגורם הנמצא בעימות הסותר את הכלל.

עדרים של פקידים, שוטרים, עובדים סוציאליים, הפועלים בשירות המדינה מצפים מהיחידים שאותם הם משרתים שיתנהגו בהתאם לתפישתם הם את המדינה ויראו את חוקיה כפי שהאדם הדתי רואה את חוקי האל. כפי שהדתי הקטן רואה את כל מי שמערער על החוק האלוקי ככופר ואת עצמו כסוכנו המופקד של האל לצורך הענשתו, סובר כל אחד ממשרתי הציבור כי הציבור הוא המדינה והיחיד מופקד על חבריו כשומר עניניה של המדינה מפני פגיעתו של היחיד.

איש זה אינו קולט כלל כי הציבור הוא, קודם כל ולמעשה, היחיד וכי המדינה איננה אלא המסגרת החוקתית אשר אמורה לשרת את עניני היחיד. במצב כזה הוא תופש את המציאות האנושית כמבוססת על הכלל. כמו חברת נמלים או דבורים, אשר אינם בעלי יחידאיות, הוא רואה את יחידי החברה רק מנקודת המבט של הכלל, כחלקים חסרי יחודיות שלו, אשר ניתנים להחלפה.

ככזה הוא מהווה איבר מושלם בחברה קולקטיבית, חסרת יחידים, אשר, למעשה, היא בעלת מטפיסיקה של יצור אחד, שאבריו מצייתים להוראות המוח הראשי, ללא שום זכות יחידאית עצמאית. חברה מסוג זה איננה חברה אנושית באמת ויחידיה אינם מחזיקים במטפיסיקה אמיתית אלא במטפיסיקה חברתית.

ברוח זו סוברים השייכים לחברה כזו כי דרך החיים שלהם היא הדרך הראוייה לקיום אנושי ולעולם לא יערערו עליה או יבקרוה. ספק אם חברה אנושית מסוגלת להתקיים בדרך זו, אך אפילו אם כן – אין זה קיום אנושי. קיום אנושי הוא בכל מקרה יחידאי; גם אם החברה הנתונה מורכבת ממליוני יחידים, מבוסס קיומה על אושרו הנפרד של כל פרט, ומאפשר לכל פרט בחברה מימוש של הוצאה לפועל מה שקיים בו בכוח.