ההיבט המטפיסי של הפוליטיקה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 720
ההיבט המטפיסי של הפוליטיקה
ההיבט המטפיסי של הפוליטיקה הוא עובדת היותו של האדם בעל חיים מאורגן, במובן שבו הדבורה מאורגנת מתוקף זהותה הטבעית. הארגון החברתי הוא לאדם כרציונליות שלו. לא בפרטים אלא בעקרון. המטפיסי שבפוליטיקה יהיה סך העקרונות הפוליטיים הנגזרים מטבע המציאות ומטבעו של האדם.
ההיבט המטפיסי של הפוליטיקה הוא המאפשר מטפיסיקה חברתית – את ההשקפה שמה שמקובל בחברה או שהרעיונות השולטים בחברה הם רעיונות המציאות. דבר זה, הנובע מהרמה העדרית של האדם, הרמה הנחותה, היסודית, של ההרגל, המסורת והאפנה, אינו משולל, על אף הבעייתיות הזו, בסיס מציאותי: הוא ביטוי של העובדה שמה שרוב האנשים עושים ברוב הזמן אינו משולל יסוד מציאותי ותמיד, בכל מקרה, מהווה את המצע היסודי לידע של היחיד.
הידע המגולם בארגונה של חברה נתונה הוא הידע היסודי של שאר הידע שנקלט על ידי היחיד הגדל בה. ברוב המקרים, אין היחיד חומק מהשפעת ערכי הארגון שבחברה שבה הוא נולד, אך בכל מקרה עליו להתבונן בערכים אלה ולבקר אותם, כדי שיחסו אליהם – ואין זה משנה אם יהיה חיובי או שלילי – יהיה אינדבידואליסטי, כלומר ינבע מתוך עצמו ומהבחנתו שלו. מי שמבצע ביקורת זו כהלכה מפסיק להיות מטפיסיקן חברתי ועובר אל ארץ היחידאיות.
בסרט על המעברות שמקרינים בטלויזיה הישראלית מראים איך קיבלו העולים בשנות החמישים משאבי מדינה וקיבלו וקיבלו... הצגת המדינה כגורם המניק, אשר ממנו נובע השפע, הופך את הסדר הנכון בטבע וגורם לבני אדם להאמין, דרך ה"קבלה מהמדינה" כי הקולקטיב קודם לוגית ליחיד וכי הקולקטיב הוא המקור אשר ממנו מגיע השפע. למעשה, בהקשר כזה, הופכת החברה למהות מטפיסית בתפיסת היחיד.
מהנקודה שבה הופך זה לחלק מהמכלול התודעתי של היחיד זה קשה מאד להיפטר ממנו – היחיד משוכנע שבכל פעם שהוא נתקל במוצר חמרי או רוחני – תוצר חקלאי או שירות כלשהו – דבר זה מקורו במדינה, כלומר בחברה – שהיא, למעשה, מהות מעורפלת ולא ברורה אשר הופכת למוחשית ביותר בפסיכולוגיה של היחיד בגלל התוצרים ולא להיפך. זהו עיוורון גמור: לחשוב שמאחורי כל יצירות העם לא עומדים היחידים שייצרו כל אחד מהם, תמיד היחידים ורק היחידים – אלא להאמין בקיומה של יישות ערטילאית.
תפישת קיומה של ישות כזו נותנת בידי יחידים בעלי רצון רע את האפשרות לקרוא לעצמם מייצגי המדינה או החברה ולהשתמש בכך כבסמכות לפגוע בזכויותיהם של יחידים אמיתיים לטובת ה"חברה" השקרית, כלומר להוציא מידיהם את מה ששלהם בזכות בשמו של מי שכביכול נתן להם בחסד. דבר זה בא לידי ביטוי בתופעה של אמונתם של חלק גדול מאזרחי המדינה – וזה כולל, למרבה התמיהה, גם מאמינים דתיים אשר יודעים את פעולתה השלילית של המדינה – בהיותם מקבצי נדבות מסוג מיוחד, כאלה שחיים בזכותה של מהות הנותנת להם תמיד יותר משהיא לוקחת. טעות זו, אשר מגובה כל העת בשטיפת מוח מתמידה, היא הגורמת לרבים לתמוך בחברה ולהעדיף אותה על היחיד כרעיון וכמהות.
במצב של מדינה ריכוזית, מנוצל הדבר כדבעי על ידי השליטים; עדרים של פקידים, שוטרים, עובדים סוציאליים, ועוד הפועלים בשירות המדינה מצפים מהיחידים שאותם הם משרתים שיתנהגו בהתאם לתפישתם הם את המדינה ויראו את חוקיה, במונחים דתיים, כחוקי האל. כפי שהדתי הקטן רואה את כל מי שמערער על החוק האלוקי ככופר ואת עצמו כסוכנו המופקד של האל לצורך הענשתו, תופש כל אחד ממשרתי הציבור את מושג הציבור כאילו הוא מתייחס למדינה-האם ונמצא מעל לאזרח היחיד.
דבר זה הוא תוצר של העובדה שגם משרתי הציבור הם אזרחים הזוכים, כולם, לקבל, דרך חינוכם הפילוסופי, את ההשקפה הגורסת שההיבט המטפיסי של המערכת הפוליטית המקומית אינו אלא ישות עצמאית, הנמצאת מעל לאזרחים ודואגת לקיומם.