האדם כנקודת ייחוס

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 1132

האדם כנקודת ייחוס

היחיד האנושי מהווה, לעתים קרובות, מדריך של בני אדם אחרים בהתנהגותו היום-יומית. לצורך תנועתו זקוק האדם לנקודת ייחוס, כפי שהרוח זקוק לחומר לשם כך ומאותה סיבה: מכיוון שהאדם הוא רוחני. במציאות, נקודת הייחוס האנושית היא הדבר הראשי שאליו מתייחסים רוב האנשים. כמעט לכל אדם יש גיבורים – וכל אדם יכול להיות גיבור של מישהו.

להיות נקודת ייחוס היא משימה חשובה. כל אדם הוא נקודת ייחוס פוטנציאלית לחבריו, לאלה שאוהבים אותו - וגם לשונאיו. נקודת ייחוס יכולה להיות מוקד משיכה ומנוע לטוב או נקודת דחייה ומחסום לרע. שני אלה הם היבטים בלתי נפרדים של הנעה וחסימה אשר אם האדם אינו רואה את עצמו כך הוא עלול להיהפך למאומה.

קשה לחשוב על אדם שאינו מהווה נקודת ייחוס לערכים חיוביים לפחות בגיל צעיר, כשהוריו רואים בו את ביטוי הטוב, הטוהר והשלמות בעולם. הצד השני של אותה מטבע מהווה האדם בגיל מאוחר יותר, כאשר עבור ילדיו הוא נקודת הייחוס לעולם כנושא ערכים – ואז הוא מחוייב להחזיק בערכים חיוביים ולהיות ההדגמה החיה שלהם בעולם עבור ילדיו.

כך או כך, יכול למצוא עצמו אדם בכל מצב כמי שבני אדם אחרים נושאים אליו את עיניהם גם אם מדובר ביחסים בין מכירים מקרוב באו, אשר האדם לא התכוון לשמש להם כמדריך. מבחינה זו מהווה היחיד האנושי בכל מעשיו – לבושו, תנועותיו ואמירותיו – מורה חי בכל אתר ואתר. במובן מסוים, עדיף שאדם יהיה נקודת ייחוס שלילית משיהיה לא כלום או שינוע בין המחנות – אך לרוד יודע האדם באופן אינטואיטיבי כי כדאי שיפעל נכונה ויתנהג כראוי, כי הוא חש שיש בכך הרבה יותר מאשר נימוסים נאים...