בין מטפיסיקה חברתית לאובייקטיבית

| הדפסה |

פרטים: עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37; כניסות: 729

האשמת אנשים ב"קיצוניות" והאלהת ה"פשרה", במיוחד כשהן נעשות בהקשר של מטפיסיקה חברתית, הן הרוע המושלם - כי הן מקבעות את מה שהיה צריך להיות מחובר לנצחיות שביסוד המציאות, מה שהוא יציב בלתי משתנה ולכן מוחלט - ליסוד הבוגדני, הלא-טבוע, הלא-ברור, של דעת הקהל.

גם בישראל דעת הקהל היא נוצרית באמונתה היסודית, אלטרואיסטית-קולקטיביסטית בתפישתה הפילוסופית ובכך לא רציונלית מבחינה אפיסטמולוגית, ולא אובייקטיבית מבחינה מטפיסית. במקום "נכון או לא-נכון" (= מציאות או לא, אמת או לא, רציונליות או לא) מעדיפה גישה זו התאמה לחברה ולמה שמקובל עליה.

בשל כך מגיבה החברה בעולם בכלל ובישראל בפרט באופן דוגמטי אשר ממיין כל פעולה, רעיון או מגמה שנעשית על ידי אדם או קבוצה לא בהתאם לצדק ולהגיון שביסודם אלא בהתאם למיון הכוללני של השתייכותם "לנו או לצרינו", כלומר על יסוד של מטפיסיקה חברתית, שביסודה אין יותר מהתאמה לקבוצה ותו לא.