הטוב האנוכי
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 751
הטוב האנוכי
מנקודת מבטו של האדם היחיד, הטוב הוא הפעולה הרווחית האפשרית לו. הטוב, במובן זה, הוא מהות ראשונית, ערך יסודי, אשר רק אחד מהיבטיו הוא התועלת החברתית שהוא מבטא. ברוח זאת, כדאית עשיית הטוב בשל היותה ביטוי של הטוב שבאדם.
אדם בעל תכונות טובות וערכים טובים מבטא בפעולה טובה את ישומם של אלה במציאות – ופעולה טובה היא רווחית הרבה יותר מכל פעולה שאיננה עומדת בתנאי העשיה הטובה.
לפיכך, עקרון האנוכיות, בנוסף למעלותיו ה"רגילות", הוא גם העקרון היחידי שעל-פיו ניתן להסביר לפושע מדוע אין זה מוסרי לפשוע, בצורה שתבצע את השינוי באפיו מרצון ומתוך שאיפה כנה.
הדוחים רעיון זה מתוודים, למעשה, כי הם מעוניינים שהפושע ישפר את דרכיו שלא מתוך רצון ו/או שלא מתוך ענין להרוויח ובכך מתוודים על כך שהם אינם רואים בטוב שלהם דבר רווחי. בכך הם מתוודים, למעשה, על כך שאינם אוהבים באמת את הטוב. כי לרצות להרוויח מטוב ולאהוב את הטוב הם שני צדדיו של אותה מטבע, המבטאת את הנוסחה שרגשות הן תגובה לידיעה – וידיעה היא העומדת ביסודו של רצו.
הקשר בין ידיעה, רצון ורגש ניתן לביטוי גם במלים אחרות: אני יודע שזה יעשה לי טוב = אני רוצה זאת = אני אוהב זאת. ברוחו של אדם תבוני אין אפשרות לוגית לעקוף את האהבה שהוא חש כלפי מישהו בשל עשותו את הטוב.
לעתים טוענים כנגד ההתייחסות האנוכית לטוב כי היא מצמצמת אותו, אך רק מוח מצומצם ועלוב יכול לצמצם את ה"טוב" ל"טוב עבורי" ואת ה"עבורי" ל"עבור גופי"; זהו צמצום ערך וריקונו מתוכן, והיא אופיינית להתבוננות החומרנית באיש הרוח.