האנוכיות כמדד לגדולה אנושית

| הדפסה |

פרטים: עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37; כניסות: 721

יותר משאנשים טועים כאשר הם דוחים את הגדולה הם צריכים להיות מטורפים; רק מטורף דוחה את מה שמועיל לחייו.

הגדולה האנושית מבוססת על תועלת לחיים, ולכן החיים – חיי היחיד במיוחד – הם המדד לבדיקה, הערכה וקביעה של גדולה אנושית.

אין גאון אמיתי שאינו מועיל – לעצמו קודם כל ואחר כך, בתנאים מסויימים, גם לאחרים, אך, כך או כך, ביסוד הגאונות מונחת התועלת האישית – ומי שרואה גאונות כדבר שלילי מבלבל סכנה בתאונה: בכל מקרה של קיום מנוע בעל עצמה יש סכנה שתתרחש תאונה, אך שום אדם שפוי אינו חושב שבשל הסיכוי לתאונה יש לבטל את המנוע.

כי התועלת היא שעומדת בראש מעייני האדם – והגדולה האנושית היא קודם כל תועלת, רווח ופעולה למען האושר. אם היא לא היתה – היא לא היתה גדולה אלא קטנות.

וכדי להעריך את תרומת הגדולה יש צורך באנוכיות – ביכולת לראות את הרווח האישי.

אם אין קשר בין גדולה לרווח אנושי אין משמעות חיובית למושג "גדולה" – ורווח, גם אם הוא של חברה שלמה, הוא תמיד, ביסודו, רווח אישי. הרווח האישי, האנוכי, הוא גרעינו הקשה של כל רווח אחר – ונקודת המוצא שממנה ניתן להקיש כל סוג אחר של תועלת ליחיד או לרבים, לקבוצה או עם.

במובנים רבים ויסודיים להיות אנוכי הוא הדבר שמציל את האדם מן הטירוף. רבים מאד הם האנשים שפחדם מהגאונות גורם להם לברוח ממנה או – מה שגרוע הרבה יותר – לדחות אותה ולשנוא את האנשים הדגולים ביכולותיהם.

אם היו אנשים חושבים במונחים אנושיים הם היו מבינים את ערך הגדולה האנושית טוב הרבה יותר וגם היו מוצאים אותה בסביבתם ובתוכם

אם היו האנשים חושבים על הגדולה במונחים אנוכיים – במונחים של הערכים שהם מרוויחים באמצעות הגאונות והגדולה האנושית – הם היו מבינים את ערך הגדולה האנושית טוב הרבה יותר וגם היו מוצאים אותה יותר בסביבתם – ומה שחשוב יותר: בתוכם.

עבורי, למשל, גאונותו של בטהובן איננה באה לידי ביטוי בסיפור חייו, באנקדוטות עליו או במוסר השכל כלשהו שקשור לאישיותו; עבורי בטהובן – ומה שחשוב יותר, גאונותו של בטהובן – היא הנאה מוסיקלית טהורה: יצירה אחר יצירה, שעה אחר שעה ושנים של תענוג צרוף.

שפיטת גאונות צריכה להיעשות בהקשר של רווח – ורווח אישי מבטיח את ההערכה וההערצה הנכונות לגאון.

כל דבר שלא אני יצרתי ושמבטיח לי רווח, הנאה ועונג ניתן לי, בהכרח, על ידי אדם גדול – וגדולתו היא היא נתינתו ותו לא.

מידת מודעותו של אדם גדול לנתינתו איננה חשובה לצורך הערכתה של גדולתו. רבים הם אשר נותנים לנו רבות ואינם מודעים כלל לנתינתם – ורבים הם אלה שאינם נותנים דבר ןבכ"ז דורשים כבוד – פעמים רבות למפרע.

אלה האחרונים גורמים, בד"כ לנזקים גדולים – והיסוד היחיד לנזק זה הוא הניתוק שבין הערכה לערך: האשראי העיוור שנותנים בני אדם ליוצר שאינו גדול. הם עושים זאת מכיוון שאינם מבססים את הערכתם על רווח אישי, מסויים וניתן לבדיקה.

רווח אישי הוא התנאי היחידי המבטיח ביקורת ראויה של גדולה. אסור לך לקרוא ליצירתו של אדם "גדולה" אם אינך רואה בעליל סוג של רווח אישי ואנוכי – ואין זה משנה אם אתה רואה אותו אצלך או אצל אחרים: במידה מסויימת, חייבת הגדולה להיות רווחית, אחרת אין כל יסוד לקרוא לה גדולה.