האנוכיות המוסרית

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 706

 

האנוכיות המוסרית

המהפכה הגדולה של זמננו

במאה ה20 הגיע לשיאו תהליך התאבדותה הפילוסופי של האנושות, כאשר הגיעו לשיא עוצמתם יישומיו הפוליטיים-מעשיים של רעיונות ביטולו של האדם את עצמו. מגמה אובדנית זו, שהחלה עם פגיעה בזכויות האדם בשחר ימי האנושות, הפכה לערעור על עצם מעמדו של היחיד האנושי בתחומים הראשיים של רוח האדם: הדת והפילוסופיה. אלה, שהגיעו בעת החדשה לשיא השפעתם בהסטוריה האנושית, במיוחד בהשראת המלחמות הגדולות, החלישו ביותר את מעמדו של האדם היחיד לטובת הקבוצה והביאו, בכך, לפגיעה חסרת תקדים בחירות האנושית היחידאית.

שיעבוד עצמי זה של האדם היה תוצאה של ההתקפה שהפעילו נגדו אויביו הרוחניים, במסגרת מלחמה מתוכננת לפרטיה, שבה דוכאו כל ההיבטים הראשיים של טבעו האנושי. דרך הפגיעה הרעיונית במעמד חירות היחיד וזכויותיו, דחפוהו אויביו אלה לתהום עמוקה שבה שכח את טובתו. בתהום אפלה זו הותקפו כל ערכי היסוד שלו, שביניהם השכלתנות, היחידאיות והקניניות, ובראשם האנוכיות. מי שעשויה להציל מתהום זו את האנושות היא הפילוסופית אין ראנד, שהפילוסופיה שיצרה יכולה להציל את העולם; באמצעות תורת המוסר שיצרה ראנד, המבוססת על אנוכיות מוסרית, היא מהווה בימינו את הסיכוי להחזיר את האדם אל עצמו כשהיא משיבה לו את ערכיו המקוריים והטבעיים שבראשם הערכתו ואהבתו העצמיים.

כי היום שוקע המין האנושי בביצה של ערכים בלתי מוסריים, המסיתים אותו לשנאה עצמית. בתרבות זמננו שולטים רעיונות המציגים את האדם כאויב העולם וכמי שקיומו מהווה איום על הטבע. במיוחד מוקע האדם על רצון החיים שלו, המוצג על ידי שונאיו ככזה שהוא המקור לכל הרעה שבעולם, והפתרון שמוצע לו הוא זה של ביטול עצמיותו במו ידיו. וכנגד המקהלה הקוראת לו לנטוש את טבעו ולפעול נגד עצמו יש בימינו רק קול אמיץ אחד הקורא לו לעמוד על שלו, לאמץ את אנושיותו, לפעול למען ערכיו ולהתנגד לאויביו: קולה של אין ראנד.

בתרבותנו, שבה יש לאין ראנד מתנגדים רבים, נוהגים לדחות על הסף את הפילוסופיה שלה תוך הצהרה שאין היא מוסרית. אך מה שמאפיין את דחייתה של הפילוסופיה של אין ראנד מצד מתנגדים רבים היא העובדה שלא מדובר במגמה רעיונית אלא נפשית; העובדה שאין כשמה של אין ראנד כדי לעורר מצידם של בני אדם רבים דחיה מיידית והצהרה על אי הסכמה עם רעיונותיה, היא תמוהה בהתחשב בכך שבהסטוריה האנושית בכלל ובתקופתנו בפרט לא מעטים הם הנבלים הרעיוניים האחראים לרשע ולאסונות גדולים - החל מישו, דרך קאנט וכלה במרכס. דווקא לאור זה, העובדה שמכולם מוצאים לנכון בני אדם להוקיע דווקא את אין ראנד, היא עדות למצבה הפסיכולוגי של תרבותנו לא פחות ממצבה הפילוסופי.

התופעה הפסיכולוגית המעניינת המאפיינת את ההתייחסות החברתית לפילוסופית אין ראנד מתבטאת, קודם כל, בכך ששמה של אין ראנד מהווה מקור לאי נוחות רבה בקרב רבים השומעים אותו. במיוחד על רקע הגישה הפוסט-מודרניסטית, המעניקה לגיטימציה לכל מגמה רעיונית, מהווה ההתנגדות המוצהרת כלפי אין ראנד משום סתירה עצמית ומעידה על כך שאי הנוחות שיש לרבים עם שמיעת שמה איננה נובעת מאי הסכמה עם רעיונותיה או עקרונותיה. למעשה, על רקע העובדה שרבים הם המצבים שבהם מצהירים בני אדם על כך שאינם מסכימים עם רעיון זה או אחר, נראה שרעיונות אין ראנד מצליחים לגעת ברובד בעל חשיבות מיוחדת בנפש האדם, שהוא ההופך אותם לרגישים במיוחד - ולרגשניים.

אם מנתחים את הדחיה של רעיונות אין ראנד לפרטיה ברור שהיא מייצגת כלפי רבים את ההיפך מעמדותיהם ואת הרוע הפוליטי המוצהר של עולמם, כולל את הצדקת הקפיטליזם בעיני הקומוניסטים-סוציאליסטים, ולפיכך גם את הצדקת מעמד ההון על חשבון הפרולטריון, ואת הצדקת אמריקה ותרבות המערב אל מול האנטי-אימפריאליסטים. בהתחשב בכך שכל אלה מייצגים את קואליציית דיכויו של האדם עלי אדמות, מייצגת גישתה של אין ראנד את הצדקתו של החופש הפוליטי כנגד העריצות הפוליטית הקיימת בעולם. אך מה שללא ספק יוצר יותר מכל דבר אחר את רגש ההתנגדות שיש לשוללים את תורת אין ראנד הוא הנושא המוסרי שהיא מייצגת: את העלאתה של ראנד על נס את המוסר האנוכי תוך דחייתו על הסף של מוסר ההקרבה העצמית. בנושא זה עשתה היא את הצעד ההסטורי המהפכני ביותר.

בחשיבותו ומשמעותו של צעד זה לתרבות האנושית ניתן להבחין דווקא על דרך השלילה, שכן מתנגדיה של ראנד בנושא זה מעידים על חשיבותו הגדולה בעיניהם באמצעות התנגדותם העזה לו, ברוח הרעיון של "על ראש הגנב בוער הכובע"; הרי פעמים רבות מצהירים בני אדם על כך שאינם מסכימים עם דברים רבים במציאות ובכלל זה עם דעות, מחשבות ורעיונות שבהם הם נפגשים. אך בכל המקרים הללו אין שום סימן לקיומה של הבעייתיות הרגשית שעולה בהקשר האיזכור של עבודת ראנד – ובמיוחד כשמדובר בנושא האנוכיות המוסרית.

בעייתיות זו מתבטאת בעוצמה הרגשית באופייה שבה, לטוב או לרע, מגיבים בני אדם על רעיונותיה בכלל ועל רעיון זה בפרט. ניתוח פסיכולוגי פשוט של התגובה הרגשנית האנושית בכלל מעיד על כך שהתנגדותו הרגשית של אדם היא תוצאה אופיינית של שאיפה להגן על ערכים שבהם הוא מחזיק. במקרה של המוסר האנוכי, המוצהר על ידי ראנד כעל המגמה המוסרית הנכונה ביותר, מקבל רעיון זה משנה תוקף, והוא מקבל גם חיזוק מיוחד על רקע העובדה שבמשך עשרות שנות קיומה של האתיקה האובייקטיביסטית לא הצליח פילוסוף, הוגה או רעיונאי כלשהו להציג התנגדות עקרונית ומבוססת מבחינה פילוסופית-הגיונית למוסר זה שמציעה אין ראנד.

מה יכולה להיות הסיבה לגישה הרגשנית כל כך לנושא זה? איכשהו, הדבר קשור לכך שעל אף אי ההסכמה עם רעיונות אין ראנד שמביעים בני אדם יש ברעיונותיה ערכים שנוגעים במקומות כמוסים, רגישים ואמיתיים ברוח האדם, ואלה – אף אם אין האדם מבין את משמעותם, נמצא במצב שבו כבר גיבש עמדה לגביהם או מסכים עם רעיונות הנוגעים בהם – כה קרובים ליסודות הפסיכולוגיה האנושית, עד שהם גורמים לאדם לחוש כי חייב הוא להביע עמדה כלפיהם.

דבר זה נובע בדיוק מכך שנכון הדבר, ששאלת יחסו של האדם לעצמו – בלי קשר לתשובה המסויימת שניתנת לשאלה זו – היא שאלת היסוד העובדתית של האתיקה האנושית, ולפיכך אין האדם יכול להיוותר אדיש כלפיה. אחרי הכל, תורת המוסר האנושית היא, בו בזמן, גם יחידאית במהותה, גם בחירתית וגם כזו הנוגעת בהחלטות שכלתניות שבאמצעותן קובע האדם את איכות חייו הרוחניים וכתוצאה מכך את איכותם המציאותית של חייו.

מכל זה נובע כי אף חברה המאמינה בכך שערך היחיד הוא זניח לעומת ערך הכלל, ששכלו של האדם אינו מסוגל לדעת את המציאות לאמיתה ושפעולת היחיד למען עצמו היא לא מוסרית ביחס לפעולתו למען בני אדם אחרים (או אף למען העולם הלא אנושי), איננה יכולה להתחמק ממכלול עובדות המציאות הכולל את היות כל חבריה בני אדם יחידים, הבוחרים לפי הבנתם היחידאית, וקובעים בכך את מגמת החיים, התנועה וההתפתחות של כל החברה. למעשה, הסיבה שבעטיה בני החברה מתעלמים מיכולות אלה היא היותם קרבנותיה של איסטרטגיה רעיונית מתוחכמת המטעה אותם להחמיץ את יחידאיותם האנושית ולראותה כשלילית.

התופעה של תפיסת מעמד האדם בכלל והיחיד בפרט באור שלילי על ידי חלק גדול מהאנושות, היא התוצאה של הצלחת הפילוסופיה המנוגדת לאדם, אשר מתנגדת לכל התייחסות חיובית של האדם כלפי עצמו. גישה זו הצליחה לשכנע רבים בהיותו של האדם נטע זר ביחס לטבע, שכדי להגן על העולם מפגיעתו יש להילחם בו. מגמה זו עולה בקנה אחד עם ראיית כל אהבה עצמית או פעולה אנוכית כמזיקה. זהו, בפועל, המצב של חברה אנושית הנתונה תחת שליטתו של מוסר לא אנוכי. מבחינה נפשית מהווה מוסר זה, הרואה כשלילי את פעולתו של היחיד – וכל רגש חיובי שיש לו - למען עצמו, מצב של טירוף אבדני.

בתהליך בן אלפי שנים הביא המוסר הלא אנוכי את האנושות לאבד את עצמה לדעת תרתי משמע: בכך שאיבד האדם את יכולתו לדעת לראות את עצמו כמטרה מוסרית הראויה להגשמה אבד לאדם היסוד לכל אמת מידה של הערכה ונשמטה הקרקע מתחת לרגליו בכל תחום שבהם מנסה הגזע האנושי לשפר את איכות חייו. דבר זה קורה במיוחד במרחב השליטה העולמי של המשטרים הסוציאליסטיים, שבהם מופעלת בעוצמה רבה האידיאולוגיה המנוגדת לאנושיות. ראשון האבסורדים המעורבים בגישה זו הוא שבהיעדר הקשר החיוני והטבעי שבין היחיד האנושי לעצמו, אין ההתיימרות לסייע לבני אדם ניתנת להתממש; שכן, מבחינה הגיונית אין אנו יכולים לאהוב, להעריך או לספק את צרכיהם של האחרים אם לא קיים ברשותנו קנה מידה מציאותי לגבי צרכיו של היחיד. זוהי אחת ההשלכות המעשיות של אמירתה של אין ראנד: "כדי לומר "אני אוהב" על האדם להיות מסוגל לומר לפני כן "אני". זהו הכשל ההגיוני היסודי שטמון בהתיימרות הסוציאליסטית-קולקטיביסטית לסייע לפתרון בעיות האנושות, כאשר העולם מלא בכשלונות הענק של גישתה, המנסה לפתור את בעיותיהם של מיליארדי בני האדם תוך סילוקו מן הדרך של היחיד האנושי.

יש שיציגו כהתנגדות לדברים אלה את הישגי הסוציאליזם למען ה"חלשים" אך הם טועים; בהקשר זה, כדאי להראות כי רובם ככולם של בני האדם אינם מודעים כלל לעובדה שגם במצבים שבהם מוגשם (לרוב חלקית בלבד) חלק מהחזון הסוציאליסטי, מתרחש הדבר – גם במקרה הטוב ביותר – ברמת החומר בלבד. מבחינה פילוסופית מדובר בחומרניות הכוללת את כשל ראיית האדם, שהוא רוחני בטבעו, כחומרי. מבחינה מעשית, מתבטא הדבר בדאגה לרווחתו החומרית של האדם תוך התעלמות מצרכי רוחו. מבחינה פוליטית, משמעותו המעשית של הדבר היא שבמחיר אבדן החירות הנהוג בידי המשטרים הסוציאליסטיים, שרובם ככולם עריצים וכפייתיים, מדוכא הפוטנציאל הרוחני של הגזע האנושי.

החומרניות הרעיונית שבה מדובר רואה את האדם כמהות חומרית-חייתית בטבעה מכחישה, למעשה, את טבעה הייחודי של רוח האדם, והיא עושה זאת תוך כדי הצגתו של האדם כחסר-אונים מבחינה ידיעתית, ככפוף לשליטתם של גורמים חיצוניים, וכבעל נטיות שליליות מבחינה מוסרית. על דרך האבסורד, הקיים בה ברוח "הפוסל במומו פוסל", אחראית הגישה החומרנית להאשמתם של שונאי האנושיות את האדם בתאוות החומר. לפני ה משתלבת עם הגישות הרעיוניות המכחישות את ערכיו של היחיד האנושי, ובכלל זה את יכולותיו היחידאיות בתחומי הבחירה והיצירה.

כאשר רובה ככולה של התרבות נשלטת על ידי תפיסות פילוסופיות הרואות, ברוח זו, רק חלק מהאדם כאילו היה כולו, מנותבת היכולת היצירתית של כלל האנושות לנתיבים צרים של עיסוק ברמת החומר. באופן כללי, המיקוד בחומר הוא אביהם של מספר נטיות תרבותיות שליליות ביותר, שהן גם היסוד למצב המלחמה העולמית המתנהלת בעולם מזה מאות שנים. מלחמה זו, המקיפה כמעט כל חלקה טובה של האנושות, היא הפרק העכשווי של השואה ההתאבדותית שבה מכלה האדם את עצמו תוך כדי התכחשות כוללנית לטבעו האמיתי. ביסודו המטפיסי של הדבר מבוססת מלחמה זו על הסתתו של האדם להאמין בקיומו של ניגוד ענינים מובנה ביסוד המציאות. אמונה טפלה זו, המבטאת את ההיפך מהאמת שהגדירה אין ראנד במלים "אין סתירות במציאות" מתבטאת בסכסוכים פוליטיים ומאבקים כלל-אנושיים על שליטה בשטחים ובנכסים חומריים, המהווים בסיס למלחמות, ביצירה רוחנית ואמנותית המתארת, מזינה וממחישה ערכים הנוגעים לתפיסה זו, ובמלחמת הקיום הכלכלית.

אלה ורבים אחרים הם פניה של המציאות המסוכסכת שרבים הם בני אדם המאמינים כי היא מבטאת את רוח העולם והאדם. למעשה, אין אמונה זו מבטאת את מצבו האמיתי של העולם האנושי, שכן על אף המלחמה שבו מוכיח קיומו של העולם, לאמיתו של דבר, שיתוף פעולה כלל-עולמי של כל בני האדם עלי אדמות, המקיימים ביניהם אחווה של יחסי מסחר שבזכותה הם חיים. המנוע הקיים ביסודה של תנועת הסחר הבינלאומית הזו היה מאז ומעולם ענינם היחידאי של כל בני האדם השותפים לה.

העובדה שפעולתו של האדם למען עצמו, על אף שהיא הקיימת ביסוד כל שיתוף הפעולה הקיים בין בני האנושות עלי אדמות מאז ומתמיד והיא זו שבזכותה מתקיימים בני האדם בעולם, לא זכתה למקום הראוי לה בתודעה האנושית, איננה מקרית. הדבר הוא תוצאת תכנונם הפעיל של המתנגדים, שדאגו לכך ששהאנוכיות לא תוערך כראוי לה. בנוסף לכך, אלה שנלחמו במוסר האנוכי דאגו להוקיע ביחד עימו גם את הענין העצמי ובקשת הרווח, שהם מאפייניו הטבעיים ומניעיו של הסחר האנושי. בהתאמה לכך, המוסר האנוכי לא רק שלא הועלה – כראוי לו – על נס, אלא שהוא גם הותקף בגסות והוקע כלא-מוסרי על ידי אויבי אדם אלה ששילבוהו בתמונת העולם שיצרו, כשהם מציגים אותו כאחת מסיבות המלחמה העולמית.

במסגרת מזימתם זו הוצג על ידם המוסר האנוכי כגורם פעיל של ניגוד ענינים, תוך התעלמותם מהתבססותו של הסחר האנושי על שיתוף אנושי. ברוח כוזבת זו הוצגה פעולת האדם למען עצמו ככזו המנוגדת לעניניהם של אחרים. בשל כך היתה מאז ומתמיד ההתנגדות לאנוכיות רוויה בהאשמת האדם האנוכי בכך שכדי להועיל לעצמו שומה על אדם לפגוע באחרים. כך, כנגד המוסר האנוכי בנה והפיץ הרוע שיטת מוסר כוזבת, כשהוא מתיימר להדריך, באמצעותה, את האדם, אך עושה הכל להכשילו.

למעשה, בגדה האתיקה האלטרואיסטית באדם קודם כל במישור המוסרי-נפשי שלו כיחיד; היא עשתה זאת דרך פגיעתה בקשר היסודי ביותר הקיים בנפשו, שעליו מתבסס כל האיזון הרוחני שלו: בקשר בינו לבין עצמו. אתיקה-כביכול זו גרמה לאדם לפתח מלחמה פנימית בינו לבין רוחו והביאה את האדם בעולם לא רק למלחמת אחים כלל-עולמית אלא קודם כל למלחמה פנימית אישית, שבה – בגלל שלומד לראות את עניניו האישיים כמנוגדים למוסריות – הורגל לכך שמתחוללת בו מלחמה בין גורמים מנוגדים של טוב ורע, רוח וחומר, שכל ורגש במקום שיחברו כל רכיבי אישיותו לסייע זה לזה, כראוי לחלקים משלימים של מהות אחת.

כך מסתכם הנזק המקיף שגרם לעולם האנושי המוסר הלא-אנוכי בכל תחומי השפעתו במצב התרבותי הכללי של האנושות בימינו, המתדרדר מדחי אל דחי מבחינה רוחנית. את מגמת ההתאבדות הפעילה של אנושות ניתן היום לזהות בשלל מרכיביה השונים, שהמשותף לכולם הוא הקשר בין קידמה ותחכום ברמה שלא היתה כדוגמתה בהסטוריה העולמית לבין עבודת הקרבה עצמית, המכוונת להשמדתם של הישגים תרבותיים גדולים אלה; בדומה למצב שבו מחזק אדם יחיד את עצמו כדי להקריב את עצמו למען אויביו, מסגיר העולם המערבי את ההישגים שהם גאוות תרבותו הטכנולוגית לידי עולמם של פראים רעבים – והחירות הפוליטית שהושגה בחלק ממדינות העולם החופשי במחיר יקר מאוימת על ידי עריצים צמאי דם ותאוות שלטון. בכל אלה מודגם איך בעולמנו עולים בקנה אחד יכולות היצירה בכוח של האדם התרבותי ויכולות ההשמדה בפועל של האדם הלא-תרבותי, כשהמנצח על תנועת היצירה ההורסת את עצמה הזו הוא המוסר המונע מן האדם להשתמש במה ששלו בזכות למען עצמו. בהקשר זה יכולה הפילוסופיה של אין ראנד להציל את העולם.

המהפכה שנוצרה על ידי האתיקה של אין ראנד אוצרת בתוכה את הכוח להציל את האנושות מתהליך ההתאבדות שבו היא נמצאת. מכיוון ששיאו של תהליך זה מתבטא ומתממש בכיבושו של העולם על ידי הביטויים הפוליטיים השונים של המגמות הרעיוניות ששמו להם למטרה להילחם בפעולת האדם למען עצמו, נראה שההגיון מחייב בלימה ושינוי תוואי הכיוון והתנועה של מגמות אלה לכיוון של שיבת האדם אל עצמו ואל מהותו הטבעית, שביסודה הפעולה האנוכית. היום, כשרואים אנו שבני האדם בעולם אינם מסוגלים לדמיין לעצמם פתרון שיכול להציל אותם מהמצב שבו נראה שהעולם מוצף בסכסוכים נטולי פתרון, וכשיודעים אנו איזה חלק מרכזי בשואה זו מקורו במוסר המביא בני אדם לפעול נגד עצמם וזה נגד זה, אין מנוס מלהשיב עטרה ליושנה ולהחזיר לאדם את כבודה האבוד של אהבתו העצמית.

וכדי לממש מטרה זו במלואה שומה על האדם לראות את אנושיותו ואת האנוכיות באופן המנוגד בתכלית לדרך שבה תארו אותם אויבי האדם; כדי להשיב לעצמו את אהבתו על האדם לטפח מחדש את הערכתו העצמית על יסוד מציאותי. לצורך זה שומה על האדם – לטובתו – להכיר בטובו. כי רק בזכות ההכרה המחודשת ביכולותיו האדירות של האדם יוכל המין האנושי להביס את מתנגדיו ולחזור לשפיות. עם שישוב האדם לבריאותו הטבעית, יוכל הוא להשלים את פעולת החזרת העטרה שאיבד ליושנה, ולנקוט בהתפתחות מציאותית לקראת מטרות של קידמה והישגים, שיהוו מימוש מחודש של כוחותיו לטובת עצמו ועולמו.