אתגרי מעלת האנוכיות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 735
אתגרי מעלת האנוכיות
האמירה "אדם קרוב אצל עצמו" נאמרה על ידי רבא, אחד מחכמי ישראל, בהקשר משפטי שבא לשלול את עדותו של היחיד אודות עצמו. הנחת היסוד של אמירה זו כל כך טבעית, ברורה והגיונית שכמעט ניתן לומר עליה שלא היה צורך בה. כמוה ניתן לראות את נוסחאות היסוד של החשבון, שעליהן חוזרים תלמידים בשנת לימודיהם הראשונה. אך איש לא יחשוב לבטלן כי ברורה חשיבותן היסודית להתפתחות הידיעה בתחום זה. כזו היא מהותן של אמיתות יסוד: הן מייצגות לעתים קרובות עובדות שכל אדם שפוי בעל שכל ישר יכול לזהות במציאות בכוחות עצמו. חשיבותן נובעת מהיותן היסוד למבנה הידיעתי שהן נושאות על גבן מאוחר יותר.
דבר זה נכון במיוחד לגבי פילוסופים שהגיעו לאמיתות גדולות על יסוד זיהוי עובדות מציאות פשוטות וברורות. כזהו הישגה של הפילוסופית אין ראנד, אשר זיהתה את האנוכיות כמעלה מוסרית יסודית. לכאורה יכול היה זיהוי מוסרי פשוט זה, המבוסס על העובדה הטבעית של פעולת האדם למען עצמו, להיות מוכר ומקובל על ידי מייצגי ההגות האנושית הכללית בתוקף עצמו; אינך צריך להיות בעל כושר מחשבה מיוחד כדי לדעת עד כמה מהווה התייחסותו של האדם לעצמו את הבסיס לכל התייחסות, הערכה ופעולה אחרות שלו במציאות חייו. אך על אף זאת נתקל רעיון מעלת האנוכיות של ראנד בהתנגדות קשה על ידי רבים.
ההתנגדות התרבותית החריפה שבה נתקל רעיון האנוכיות המוסרית, על אף פשטותו, מעיד על מצבה המוסרי של תרבותנו – ובמיוחד על היות המעמד המוסרי של האנוכיות בה שלילי ביותר. במובן זה מהווה ההצהרה על האנוכיות כעל מעלה מוסרית קריאת תגר על מוסכמות המוסר המקובלות בתרבותנו. זו, אשר רואה את האנוכיות כשלילית, אינה מוכנה למהפך המוסרי של ראנד.
שלילת האנוכיות נשענת על טעות מסורתית שלא קשה לחשוף את כשליה וגם את כל תפישת האנוכיות כגורם שלילי מבחינה מוסרית ניתן להזים בקלות יחסית. אך גם אם לא היה זה המצב לגבי האנוכיות – גם אם היה רעיון מעלת האנוכיות קשה לעיכול מבחינה שכלתנית – לא קיימת הצדקה לטיפול שקיבל מצד המתנגדים לו. היחס התרבותי השלילי שבו נתקל רעיון מעלת האנוכיות איננו תבוני בלשון המעטה: הוא לא קיבל את היחס שבו מקבלים בדרך כלל עמדה שאין מסכימים עימה. במקום לנקוט לגביו ב"אינני מסכים" או "לא משכנע" מצאו לנכון בעלי עמדה רבים להציג רעיון מהפכני זה ככזה שאינו שווה כלל בהתייחסות פילוסופית או ככזה שמייצג חוסר מוסריות.
הגדרה אחרונה זו מהווה, למעשה, וידוי תרבותי על כך שההתנגדות לרעיון מעלת המוסריות היא בעלת אופי של התנגדות מוסרית מלכתחילה. דבר זה נובע מכך שההתנגדות אליו מבוססת על שלילתו המוסרית ולא על הפרכתו מבחינה שכלית. בנוסף לכך, מנסה ההתנגדות שבה הוא מתקבל להגן על המבנה החברתי שאת יסודותיו הוא מאיים לערער. מדובר, כמובן, בכל הממסד החברתי העצום שהוקם במשך דורות על יסוד שלילת האנוכיות. לפיכך, האתגרים שבהם נתקלים היום המצדדים ברעיון מעלת האנוכיות אינם טהורים מבחינה רעיונית; מדובר באתגרים בעלי אופי פוליטי. התומכים העכשוויים במוסריות האנוכיות מוצאים את עצמם נדרשים להתמודדות עם מה שנמצא מעבר לכושר שכנוע תבוני: עם התנגדותם האלימה של כל מי שמייצג את החברה המאויימת על ידי המהפך. במובן זה, ההגנה על מעלת האנוכיות מחויבת בהתמודדות פוליטית ורגשנית יותר מאשר אינטלקטואלית.