אנוכיות, זהות ורציונליות ב
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 702
אנוכיות, זהות ורציונליות ב
בין המוסרי והמעשי יש התאמה מלאה: במציאות אין אפשרות לבצע בהצלחה פעולה לא מוסרית או, לחליפין, להיכשל בפעולה מוסרית. הצהרה זו, שהיא ביסוד האתיקה של הפילוסופיה של אין ראנד, מייצגת עבור רבים הפוגשים בפילוסופיה זו את אחד האגוזים הקשים ביותר לפיצוח בה, שכן נראה כי היא ניתנת להפרכה בקלות; "זוהי טעות ברורה: הרי במציאות יש פעולות לא מוסריות רבות שמצליחות" - יגידו אנשים רבים - "ויחד עם זאת יש הרבה מעשים מוסריים שנכשלים!" (*)
הצעד הראשון בבירור הענין הוא של פרוצדורה: קודם כל יש להבין את הטעות שבגישה מסוג זה כתוצר של התבוננות המנסה להפיק את הידע הפילוסופי מתוך תצפית באירועים. זוהי טעות הליכית בסדר הנכון של ההתבוננות וההסקה: במקום לנסות ולהפיק את הידיעה הפילוסופית מפרטיה של תצפית, יש לסגל התבוננות על העובדות המסויימות מנקודת מבט פילוסופית, כלומר באמצעות הידע הפילוסופי. את העובדות יש לפרש עפ"י הנוסחאות המופשטות ולא להיפך(**). אין התצפית, שהיא תמיד, במידה מסויימת, חלקית, מעידה על האמת, שהיא תמיד חלק מהתמונה השלמה או התמונה כולה.
ההצהרה על ההתאמה בין המוסרי למעשי כמוה כנוסחה מתימטית. הנכונות של "1+1=2" אינה מושגת כתוצאה של עריכת חיבורים וספירת תוצאות השוואתית, אלא מתוך ידיעת היחס המציאותי בין המספרים / המושגים 1 ו2. אם נתון היסוד הוא שכל 2 מכיל שני 1 ניתן להסיק מכך את המסקנה הבלתי נמנעת שבכל פעם שנחבר שני 1 נקבל 2 ואז לרשום את הנוסחה בודאות. כשנמצאת בידינו נוסחה שהופקה בדרך זו היא תהיה נכונה במציאות בכל מקרה. משמעותו של "בכל מקרה" היא "גם במקרים שבהם איננו רואים את הדבר בעינינו". למשל: אם נשים בתוך קופסה סגורה תפוח ואח"כ תפוח נוסף, נצפה למצוא אח"כ שני תפוחים בתוך הקופסה. אם נמצא רק תפוח אחד נדע כי תפוח אחד חסר ולא נאשים את הנוסחה באי נכונות. זהו המצב במדוייק גם במקרה של נוסחה פילוסופית.
(*) שאלה כאובה ונפוצה זו, מנוסחת בד"כ במסורת היהודית-ישראלית כבעיה של "צדיק ורע לו רשע וטוב לו"; כדי להשיב עליה יש לחלק את הדברים לשניים: להליך הפילוסופי-לוגי הראוי ולטיפול בנושא גופו. הסיבה לחלוקה זו היא שהדרך להבנת הנושא מבחינה פילוסופית חסומה, בד"כ, על ידי הליך לא מסודר שהוא המעמיד את הקושי העיקרי להבנה. הליך נכון יותר יפרוץ את הדרך להבנה הפילוסופית.
(**) האמירה שאת העובדות יש לפרש על פי הנוסחאות המופשטות עלולה להתפרש כאילו מדובר בצורה של ראשוניות התודעה ולא היא. האמת היא הפוכה: הנוסחאות המופשטות הן בעצמן כבר תוצר של תצפית קודמת בעובדות המציאות, אלא שמיקודה של תצפית זו היה מטפיסי. תצפית קודמת זו לא התמקדה באירוע חלקי, זמני או מסויים במימד הפיסי אלא בעובדות רוחניות, כלומר במה שאינו זמני, מסויים או מקומי ולכן חסין משינויים. תצפית כזו נותנת תוצאה מקיפה שאינה מאפשרת יוצאים מן הכלל ולכן היא בעלת מעמד מטפיסי (לדוגמה: נוסחה מתימטית). כך, המפרש הוא החוק המבוטא בנוסחה פילוסופית והמפורש הוא פרטי התצפית הלא-מלאה.
אם נוכיח בצורה שהיא מעל לכל ספק את אמיתותה של נוסחה פילוסופית נוכל לסמוך על כך שהיא תבוא לידי ביטוי בכל הופעה שלה במציאות. לכן, את אמיתות הנוסחה הפילוסופית יש לודא לוגית על ידי משמעות המושגים הכלולים בה והיחסים ביניהם ולא על ידי תיאור האירועים בעולם או, במלים אחרות, לא להאשים את הנוסחה באי נכונות בגלל שמה שנראה לנו בעולם אינו תואם את הנוסחה.
השלכה של העקרון שלעיל למקרה המסויים של ההתאמה בין המוסרי למעשי משמעו שיש לברר קודם-כל את היחס בין המושגים "מוסרי" ו"מעשי" ורק אח"כ, כשיש בידינו את הידע הפילוסופי, לנסות ולהבין באמצעותו את התצפית. את התצפית יש לנתח על יסוד הנוסחה המתארת יחסים אלה. ועתה אנו יכולים לגשת לענין גופו:
את המעשה המוסרי ניתן להגדיר, באופן כללי ביותר, כ"מעשה שמועיל לחיים". כבר לאור זה ניתן לראות את הקשר ההכרחי של מוסריות למעשיות : הרי מעשיות אין פירושה סתם מעשה אלא מעשה שמצליח; ב"מעשה שמועיל" אנו מתכוונים למעשה שמצליח ולא למעשה שנכשל. מכיוון שהמוסריות מבוססת על בחירה, מכיוון שהאדם עלול לטעות ומכיוון שתהליך עשיה הוא מורכב יותר ככל שהעשיה גדולה וחשובה יותר, יש לשפוט את הצלחתה או אי הצלחתה של פעולה לפי ההקשר המלא ולא לפי ענין חלקי שמעורב בו.
למשל, אם נצהיר על מסע שנכשל בגלל שיש תקלות בדרך, אנו נטעה באופן חמור כי בכל מסע יש תקלות בדרך. הצלחתו או אי הצלחתו של מעשה המסע תיבחן על ידי שיקלול של כל הגורמים המעורבים בו - ובראשם התשובה על השאלה "האם הגיע זה שיצא למסע לתכליתו?" העקרון המעורב הוא, על כן, שקודם כל צריך שיפוט להתייחס לתמונה המלאה ולא לחלק ממנה. מבחינה פילוסופית משמעות הדבר היא לקיחה בחשבון של ההקשר המלא.
ומה אם הידע שבידינו חלקי? אז עמידה על ההקשר המלא מחייבת אותנו לזכור ולא לשכוח שמדובר בהקשר חלקי. בדיוק מסיבה זו יהיה שיפוט נחרץ, המתאים לידע מלא, מוטעה במקום שבו יש רק ידע חלקי. אם הנוסחה שבידינו מוכיחה לוגית כי המוסרי והמעשי, כשני היבטיה של אותה מהות, אינם יכולים להיות מנוגדים או לעמוד בסתירה, יכול, על יסוד נוסחה זו, אדם הצופה במה שנראה כניגוד בין השניים להיות סמוך ובטוח כי אין התמונה שבידו מלאה וכי יש נתונים שאינם נמצאים בתחום תצפיתו.
ברוח האמור לעיל, אין ההצהרה על היות המוסרי והמעשי שני צדדים של אותה מטבע (או, פילוסופית, שני היבטים של אותה עובדה) שרירותית; היא מבוססת על תצפית במציאות ונובעת ממנה. אפיה המטפיסי מבטיח את חסינותה מטעות, בדיוק באותה מידה ומאותה סיבה שבשלה 1 ועוד 1 תמיד יתנו 2 כי ה2, בהגדרה, מורכב משני 1. כך, מעשה לא מוסרי שנראה כמועיל לחיים יסתבר, בהכרח, כמזיק להם ולהיפך - מעשה מוסרי שנראה כמזיק לחיים יסתבר כמועיל להם. תצפית שבה נצפית פעולה מוסרית כנכשלת מעידה על עצמה שהיא חלקית ושיש נתונים נוספים שהתצפית החמיצה. והרי כמה דוגמאות אפשריות להמחשת עקרונות אלה במציאות:
א. גנב שמצליח על ידי פעולותיו לגרום לחשבונו בבנק לתפוח על חשבון אחרים. הוא אינו יכול להשיג את הסיפוק שיש למי שיצר את הכסף והנאתו אינה שלמה. ואם במעשה הגניבה הושקעה יכולת אמיתית (למשל, אם הגנב מוכשר מאד מבחינה טכנית)? במקרה זה הנאתו של הגנב היא אמיתית כי היא מבוססת על ערך אמיתי: יכלתו האמיתית, היצרנית, להגיע לרמת ביצוע ותחכום גבוהים ביותר. אך אם היה מפעיל אותה יכולת בהקשר מוסרי, כמו למשל בעולם המסחרי, הוא היה זוכה לרווח עצום ביחס למה שהצליח לזכות בו בפעולת הגניבה - ועם הרבה פחות סיכון וחששות - שלא לדבר על הגאווה העצמית על ההישג היצרני ארוך הטווח ועל הכבוד שהיה נופל בחלקו מהחברה היצרנית.
ב. מדינאי או מנהיג מושחת שמשיג בפעולותיו כבוד, טובות הנאה והערצה המונית על חשבון פגיעה בזכויות בני האדם המאמינים בו. השקר שאיש זה חי בו - הניגוד שבין העובדה שהוא פוגע באנשים לבין העובדה שהוא מקבל מהם שכר - אינו יכול לאפשר לו להנות ממה שיש בידו כמו מדינאי או מנהיג ישר, כי הנאתו של מנהיג ישר נובעת מקשר אמיץ, ישר ומלא בינו לבין האנשים שאותם הוא מנהיג, קשר המבטא אחדות ומאפשר המשכיות ופעולה לטווח ארוך. מנהיג מושחת נמצא במצב של בריחה והתחמקות מהאנשים שאותם הוא מנהיג שכן עליו להתחמק מתוצאות מעשיו ולהסתיר את טבעם האמיתי.
ג. אדם הפועל בהתמדה לפי הצדק והשכל הישר ואינו נכנע לפיתויים להשיג מצב חמרי טוב יותר במחיר של פשרות מוסריות. מוסריותו של אדם כזה אינה גורמת לו להפסד כי מה שלא מורווח איננו כמו מה שמופסד. אדם מוסרי אינו מצטער על מה שאין לו אלא שמח על מה שיש לו - ושמחתו על מה שיש לו, מכיוון שמה שיש בידו הוא שלו במובן המלא של המושג - היא שמחה מלאה. את מה שיש לו הוא השיג באופן מוסרי ולכן יש בידו את מלוא טווח ההנאות שמאפשר רכושו - החל מההנאות החמריות וכלה בהנאות הרוחניות, שהן עיקר הנאותיו של האדם. ההנאה הרוחנית המיוחדת של הבעלות על כושר הולך ומתפתח ועל בטחון עצמי הולך ומתעצב הוא כולו שלו (ובכך לא ניתן לרמות). כך, הטבע שומר את ההנאות הגדולות ביותר לאדם המוסרי. לפיכך, המוסרי הוא המעשי, כי הוא המועיל האמיתי לחיים. (וחשוב לזכור שהלא מוסרי אינו בגדר של "מועיל פחות" אלא של "לא מועיל").