אנוכיות, זהות ורציונליות

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 705

 

אנוכיות, זהות ורציונליות

תורת האנוכיות של אין ראנד איננה עוד השקפה נוספת על האתיקה וגם איננה אחת מן האפשרויות הפתוחות לבחירת היחיד; זוהי התפישה המוסרית המציאותית - ומשמעות האמירה "מציאותית", בהקשר זה, היא שאנוכיות היא הדרך האנושית היחידה להיות מוסרי במציאות ושאין בנמצא שום דרך אחרת. האנוכיות היא הקו הישר שבין האדם לתכליתו: האושר. אין קו אחר, קצר יותר מן הקו הישר. כל שאר הקוים - או הדרכים לתכלית - ארוכים יותר. קו ארוך יותר משמעו, בהקשר מוסרי, מוסרי פחות. בהקשר שיטת מוסר שכלתנית משמעו אי מוסריות.

האגואיזם של אין ראנד איננו המצאה דמיונית מנותקת מן המציאות אלא מציאות בפעולה (= מציאותיות); "אתם בנויים כיחידות הפועלות למען עצמן ולכן רק כך אתם אמורים לפעול" אומרת אין ראנד. הפעולות בטבע מתבצעות באמצעות המהויות החיות ונגזרות מתכליתן של מהויות אלו: הטבע הטיל על האדם לפעול באמצעות עצמו ולחיות דרך ה"אני" שלו - וזה צריך להיות פשוט להבין דבר זה, בדיוק כמו להבין שהדרך הנכונה ביותר לבלוע מזון היא דרך הפה והדרך היחידה לעכלו היא דרך הקיבה.

אנוכיות מוסרית נגזרת מזיהוי עובדה מציאותית ברורה: שעל כל חי - וזה כולל אדם - שומה להתנהג עפ"י זהותו. מה שיודעים בעלי החיים באמצעות אינסטינקטים אוטומטיים צריך האדם לזהות באופן פילוסופי; אם תציע לסוס לחיות כדג או, כפי שנהוג לומר לבני-אדם, "לבטל את האגו שלו", יהיה דבר זה לא רק לא מוסרי אלא גם - ובעיקר - לא מעשי. על עובדה זו בדיוק עומדת אין ראנד ואת הנקודה הזו היא שבה ומדגישה שוב ושוב במאמריה: המעשי והמוסרי אינם סותרים או נפרדים, אלא שני צדדיה של אותה מטבע. על המוסרי להיות מעשי ולהיגזר ממה שניתן לעשיה.

בין המוסרי והמעשי יש התאמה מלאה; התאמה זו מלאה עד כדי שהיא מקיפה את המציאות כולה: אין במציאות אפשרות לבצע בהצלחה פעולה לא מוסרית או, להיפך, להיכשל בפעולה מוסרית. לפי תורת אין ראנד, בדיוק כפי שנכונות של תיאוריה אומרת שהיא גם מעשית, אז אם משהו מעשי הוא גם מוסרי (ובהקשר זה - ההקשר של תורת המוסר האובייקטיביסטית - חשוב לזכור כי "מעשי" אין כוונתו כפעולה פיסית אלא כפעולה רווחית).

כפי שעבור הסוס לא קיימת במציאות אפשרות של חיי דג, כך גם לא קיימת במציאות עבור האדם שום אפשרות של אושר לא אנוכי. כפי שאשרו של הסוס מבוסס על כך שסוס יחיה באורח "סוסי" וימצה את הפוטנציאל של "סוסיותו", מבוסס, באותה מידה של הכרח, אשרו של היצור האנושי על שכלו. השכל הוא המבטא האפייני ביותר של הזהות האנושית ומכך שאושר אנושי צריך להיות מבוסס על רציונליות, בניגוד לאינסטינקטים, גחמות או הדרכת הרגשות.

מבחינה מוסרית, הנסיון האנושי לחיות שלא באמצעות השכל הוא, כאמור, לא מוסרי ולא מעשי גם יחד. עם זאת, מנסים בני אדם רבים להשליך יהבם על תפישות מנוגדות לשכל. פעולתם זו אינה אלא מרד נגד הטבע ובגידה באפשרויות החיים האנושיים שהוענקו להם.

אם ינסה סוס לחיות כדג הוא לא יוכל לבטל את "סוסיותו" או לחרוג ממנה יותר משיוכל אדם לחשוב, מתוך טעות פילוסופית, שהוא פועל עפ"י הרגשות ולא לפי המחשבה - ובדיוק באותה מידה יכול אדם להאמין בכך שהוא אינו חי למען עצמו…

כל מין חי בחלד, קבוצתי ככל שיהיה, פועל למען עצמו ובנוי כך שיגן על עצמו ויבקש רווח לצעמו. בתורת האנוכיות של אין ראנד אין, למעשה, יותר מאמירה זו; הרעם העולה מאמירה פשוטה וטבעית זו נגרם מהשתיקה הרועמת של ההתנגדות המסורתית לגישה זו. ההתנגדות האלטרואיסטית-קולקטיביסטית ארוכת שנים, של המסרבים להכיר בעובדת מציאות חיה זו של האנוכיות, כמוה כסלע אלים המבקש לחסום את דרכו של צמח אל השמיים, אשר מאבקו נגזר מראש לכליון וכל מה שבידו לעשות הוא - לעכב.

דאגת החי לעצמו ולקיומו היא כה יסודית שהיא אפיינית אף לחלקיו ואבריו של כל גוף חי כשלעצמם. עובדה זו ניכרת בלחץ שמפעילות מערכות הגוף ה"נמוכות" על השכל, לחץ המגיע לעתים עד כדי התמרדות של ממש, כמו במקרה של היד, אשר תסיט "את עצמה" ממקור כאב בניגוד לרצונו המפורש של בעליה.

עובדת דאגתה של מהות חיה לעניניה העצמיים אינה אלא ביטוי בעולם החי של חוק הזהות המטפיסי. המשפט "דברים הם עצמם" מתיישם בעולם החי בכך שמהות חיה שואפת להמשיך להיות מהות חיה - ולגבי האדם, לחיות כאדם.

חוק הטבע קובע קשר של שילוב ואחדות בין מהות חיה לבין מה שהיא זקוקה לו כדי להתקיים. מהות ללא פעולה למען עצמה כמוה כבעל חיים שאינו מורשה לחפש ולמצוא לעצמו מזון - זהו מצב של חוסר מימוש שמשמעותו הסופית איון.

לפיכך, את ההמלצות הפילוסופיות התדירות המושמעות בחברתנו על שכיחת ה"עצמי" וביטול ה"אגו" ניתן לראות כפעולות נגד הטבע בכלל ונגד הטבע האישי בפרם; הן מחלישות את מקור הכוח הראשי של האדם – את הפעולה למען עצמו. למעשה, כל נסיון להפריד בין אדם לעצמיותו כמוהו כנסיון להפריד בין גוף לנפש.

רק הרעיון הנואל, הלא-טבעי, והאכזרי של דואליות הניגודים, כמו הניגודיות-כביכול בין שכל לרגש או בין גוף לרוח, יכול היה לשכנע את האדם שבשל אפשרות הטעות של השכל אין לו ברירה אלא לותר עליו לטובת הרגש, כאילו יכול אדם לותר בתמידות על אכילת מזון בשל אפשרות לקלקול קיבה… עפ"י אותה צורת מחשבה מנסה הרוע הפילוסופי לעקר את רוח האדם על ידי ניתוק בין פעולת היחיד לרווחתו בטיעון שווה ערך לכך שבגלל העובדה שיש אנשים שמנסים להרוויח על ידי ביצוע פעולות רעות יש לוותר על כל פעולה למען רווח אישי ולהוקיע את עיקרון הרווח כולו. צורת מחשבה זו כמוה כנסיון לשכנע את סוס הפרא החי ביער שבשל הסכנה שיום אחד תפרוץ דליקה ביער, החיים בנהר הם הדבר הבטוח ביותר עבורו למשך כל ימי חייו.

אך ההבדל שבין הסוס לאדם הוא שלסוס אין אתיקה מודעת; אם ישתכנע הסוס בטיעון לא תקף מסוג זה שלעיל וינסה לחיות כדג הוא יקבל מסר מיידי מאמא טבע, אשר תגלה לו במהירות וביעילות (ובד"כ בצירוף יסורים רבים) שלא קיימת עבורו אפשרות כזו במציאות.

לאדם, בהשוואה, יהיה נסיון כזה בגדר משימה פילוסופית מסובכת(*), שאותה עליו לבצע כאקרובט ללא שום רשת בטחון טבעית מיידית כזו שיש לשאר בעלי-החיים.

זו הסיבה שבגללה סובל חלק גדול מהמין האנושי - ועוד יסבול - ממחשבות מוטעות שבראשן מערכות מוסר לא מעשיות; מדובר באותו חלק של הגזע האנושי אשר קיבל עליו את ההפרדה השגויה בין אושר למוסר.

(*) האדם, לעומת זאת, צריך לחשוף עובדה זו בשכלו. העבודה הפילוסופית המושתת על האדם על ידי הטבע קשה ומסובכת ביותר. עבודה זו דומה להפקת מתכת יקרה ממכרה: גם אחרי שאיתר האדם את מקור המחצב וחפר אותו, עליו להפריד את סיגיו בתהליך מסובך כדי לקבל את המתכת היקרה - האמת - כשהיא טהורה לחלוטין. רק במצב של טוהר מוחלט ניתן להשתמש בה, כלומר ליישם את האמת לחיים.

נתונים נוספים