אנוכיות ופשע
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 646
אנוכיות ופשע
אחת הדוגמאות המעשיות ליעילות האתיקה האובייקטיביסטית תהיה דרך טיפולה בפשע:
כידוע, אחת מהתגליות הפילוסופיות החשובות ביותר של אין ראנד בתחום האתיקה היא האנוכיות. הרבה השלכות יש לפעולה על פי עקרון זה, ובין היתר דבר זה מחזיק באפשרות המתאימה ביותר לביטולה של הפשיעה האנושית; עקרון האנוכיות, בנוסף למעלותיו ה"רגילות" כעקרון האתי שאמור להוביל את בחירתו של היחיד, הוא גם המפתח הראשי לבלימת חטאיהם של פושעי האנושות, כי על-פיו ניתן להסביר לפושע מדוע אין זה מוסרי לפשוע בצורה שתתאים לענינו האישי באופן מושלם, עד כדי כך שתביא אותו לבצע את השינוי המתבקש באישיותו ובאפיו מרצון ומתוך שאיפה כנה. על יסוד אנוכי, יתבסס שינוי המגמה הרצוני של הפושע על שאיפת הרווח הטבעית שלו, שהיא זו אשר הביאה אותו מלכתחילה לביצוע פשעו.
לפי האתיקה האנוכית, ישנה הפושע, השואף בפעולת הפשע שלו לרווח, את דרכיו החוטאות לדרך נכונה וצודקת יותר כי דרך זו תביא לו את הרווח הגדול ביותר.
גישה זו תשנה מיסודה את כל הגישה המוסרית הקיימת בעולם. זו, אשר ברצונה לבטא את השלילה שבחטאים בכלל ובפשיעה בפרט, מציגה את הפשע כרווחי ואת הרווח כשלילי מבחינה מוסרית. בניגוד לכך, האתיקה המציאותאית, המבוססת על האנוכיות, תציג את הפשע כהפסדי ומתוך כך את תיקונו, על ידי הפניה למוסר כגישה רווחית. לפיכך, תהיה הדרך לחיים נכונים מבוססת על אנוכיות – על פעולה למען הרווח העצמי.
הצגת המוסריות כדרכו של האדם למימוש רווחי של עצמיותו בעולם, תפתח פתח לראיית רבות מהפעולות שהמוסר המעוות מציג כהפסדיות, כנושאות רווחים נאים – כמו כל הפעולות שעושה היחיד מתוך הנאה ושמחה למען בני אדם אחרים. האתיקה המבוססת על אנוכיות תאפשר לבני האדם להבחין בצורה ישירה ומוחשית בהנאות הרוח, שהן ההנאות הראשיות שלמענן פועל האדם המפותח.
אלה שידחו רעיון זה יתוודו בכך כי הם מעוניינים, למעשה, שהפושע ישפר את דרכיו שלא מתוך רצון או ענין להרוויח ובכך הם מתוודים פעמים רבות על כך שהם אינם רואים בטוב דבר רווחי. בכך הם מתוודים, למעשה, על כך שהם אינם אוהבים באמת את הטוב. כי לרצות להרוויח מטוב ולאהוב את הטוב הם שני צדדיו של אותה מטבע, המבטאת את הנוסחה שרגשות הן תגובה לידיעה – וידיעה היא העומדת ביסודו של רצון או, במלים אחרות: אני יודע שזה יעשה לי טוב = אני רוצה זאת = אני אוהב זאת.
בהקשר זה, יש לציין כי אין אפשרות לוגית לעקוף את האהבה שאנו חשים למישהו בשל עשותו את הטוב. רק מוח מצומצם ועלוב, הכבול לגוף במסגרת השקפה חמרנית, יכול לצמצם את ה"טוב" ל"טוב עבורי" ואת ה"עבורי" ל"עבור גופי"; זהו צמצומו של ערך וריקונו מתוכן, של ההתבוננות החמרנית באיש הרוח. למול גישה קטנונית זו מתנשא רכס הפסגות המוסריות של פעולת האדם היחיד המוסרי למימוש עצמו. אנוכיותו של זה תבוטא באמצעות מגוון עצום של פעולות, המעניקות לו רווחי רוח עצומים. כפי שמעידה המציאות, אלה כוללות את תרומת היחיד למשפחתו, עמו והאנושות כולה, שרבים הם בני האדם החשים שזו מבטאת את ערכיהם הפרטיים.
אנוכיות ופשע
אחת הדוגמאות המעשיות ליעילות האתיקה האובייקטיביסטית תהיה דרך טיפולה בפשע:
כידוע, אחת מהתגליות הפילוסופיות החשובות ביותר של אין ראנד בתחום האתיקה היא האנוכיות. הרבה השלכות יש לפעולה על פי עקרון זה, ובין היתר דבר זה מחזיק באפשרות המתאימה ביותר לביטולה של הפשיעה האנושית; עקרון האנוכיות, בנוסף למעלותיו ה"רגילות" כעקרון האתי שאמור להוביל את בחירתו של היחיד, הוא גם המפתח הראשי לבלימת חטאיהם של פושעי האנושות, כי על-פיו ניתן להסביר לפושע מדוע אין זה מוסרי לפשוע בצורה שתתאים לענינו האישי באופן מושלם, עד כדי כך שתביא אותו לבצע את השינוי המתבקש באישיותו ובאפיו מרצון ומתוך שאיפה כנה. על יסוד אנוכי, יתבסס שינוי המגמה הרצוני של הפושע על שאיפת הרווח הטבעית שלו, שהיא זו אשר הביאה אותו מלכתחילה לביצוע פשעו.
לפי האתיקה האנוכית, ישנה הפושע, השואף בפעולת הפשע שלו לרווח, את דרכיו החוטאות לדרך נכונה וצודקת יותר כי דרך זו תביא לו את הרווח הגדול ביותר.
גישה זו תשנה מיסודה את כל הגישה המוסרית הקיימת בעולם. זו, אשר ברצונה לבטא את השלילה שבחטאים בכלל ובפשיעה בפרט, מציגה את הפשע כרווחי ואת הרווח כשלילי מבחינה מוסרית. בניגוד לכך, האתיקה המציאותאית, המבוססת על האנוכיות, תציג את הפשע כהפסדי ומתוך כך את תיקונו, על ידי הפניה למוסר כגישה רווחית. לפיכך, תהיה הדרך לחיים נכונים מבוססת על אנוכיות – על פעולה למען הרווח העצמי.
הצגת המוסריות כדרכו של האדם למימוש רווחי של עצמיותו בעולם, תפתח פתח לראיית רבות מהפעולות שהמוסר המעוות מציג כהפסדיות, כנושאות רווחים נאים – כמו כל הפעולות שעושה היחיד מתוך הנאה ושמחה למען בני אדם אחרים. האתיקה המבוססת על אנוכיות תאפשר לבני האדם להבחין בצורה ישירה ומוחשית בהנאות הרוח, שהן ההנאות הראשיות שלמענן פועל האדם המפותח.
אלה שידחו רעיון זה יתוודו בכך כי הם מעוניינים, למעשה, שהפושע ישפר את דרכיו שלא מתוך רצון או ענין להרוויח ובכך הם מתוודים פעמים רבות על כך שהם אינם רואים בטוב דבר רווחי. בכך הם מתוודים, למעשה, על כך שהם אינם אוהבים באמת את הטוב. כי לרצות להרוויח מטוב ולאהוב את הטוב הם שני צדדיו של אותה מטבע, המבטאת את הנוסחה שרגשות הן תגובה לידיעה – וידיעה היא העומדת ביסודו של רצון או, במלים אחרות: אני יודע שזה יעשה לי טוב = אני רוצה זאת = אני אוהב זאת.
בהקשר זה, יש לציין כי אין אפשרות לוגית לעקוף את האהבה שאנו חשים למישהו בשל עשותו את הטוב. רק מוח מצומצם ועלוב, הכבול לגוף במסגרת השקפה חמרנית, יכול לצמצם את ה"טוב" ל"טוב עבורי" ואת ה"עבורי" ל"עבור גופי"; זהו צמצומו של ערך וריקונו מתוכן, של ההתבוננות החמרנית באיש הרוח. למול גישה קטנונית זו מתנשא רכס הפסגות המוסריות של פעולת האדם היחיד המוסרי למימוש עצמו. אנוכיותו של זה תבוטא באמצעות מגוון עצום של פעולות, המעניקות לו רווחי רוח עצומים. כפי שמעידה המציאות, אלה כוללות את תרומת היחיד למשפחתו, עמו והאנושות כולה, שרבים הם בני האדם החשים שזו מבטאת את ערכיהם הפרטיים.