השיפוט המציאותי

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 847

 

השיפוט המציאותי

בין הסובייקטיבי לאובייקטיבי

רוב בני זמננו אינם מבחינים באופן ברור בהבדל שבין "זה מוצא חן בעיני" לבין "זה טוב". הדבר קשור הדוקות לרעיון במתבטא בביטוי כמו "זה טוב עבורי" ואחיו: "אין דבר כמו טוב אובייקטיבי; לפי גישה זו, הטוב הוא דבר סובייקטיבי בהכרח כי רק ל"זה טוב עבור..." יש משמעות מעשית אמיתית.

אך בעולם האמנות – ובמיוחד ביצירתה – מתבטאת פעם אחר פעם העובדה שאף כי יש הבדלים בין טעמיהם הפרטיים של בני אדם, אין הבדל עקרוני בין הטעם הפרטי, האישי והיחידאי של היחיד החי במקום ובזמן מסויימים – לבין מה שאהוב ומביא להנאתם של בני אדם רבים אחרים החיים במקומות ובזמנים שונים זה מזה. שכן, זוהי בדיוק ההסטוריה העובדתית של האמנות, שבה מה שמתחיל ביצירה הגורמת ליוצרה הנאה אישית הוא ההופך למה שמביא הנאה כללית למספר לא מוגבל של בני אדם. זה קורה אם וכאשר מדובר באמן יוצר גדול.

בהקשר זה ניתן לומר שיצירה אנושית שאנו מניחים לגביה כי "עברה את מבחן הזמן" עברה, למעשה את מבחן האובייקטיבייות שכן ערכה עבור האדם חורג מזמן ומקום מסויימים ומקשר בין בני אדם שונים, כמו בין יוצר שמקורו בתרבות אחת, אשר מצליח – באמצעות יצירתו האישית – לדבר עם בני אדם זרים לגמרי בזמן ובמקום. במקרה כזה אין באמת מה שיפריד בין החווייה האמנותית הסובייקטיבית של היחיד היוצר לבין הערך האובייקטיבי של יצירתו.

באמנות טובה מתבטאת האובייקטיביות שבחוויית האמנות. שמותיהם של בני אדם כמו רמברנדט ובטהובן מבטאים בו בזמן את מה שמאפיין אישיות יחידאית הנאבקת לשמור על זהותה המיוחדת על אף קשיים של התמודדות עם זמן ומקום מסויימים – והן את הערכים האובייקטיביים של ההנאה שנגרמת על ידי יצירתם בכל זמן ומקום לבני אדם רבים אחרים.

האובייקטיביות של יצירתם של גאוני היצירה האמנותית היא גשר מוצק אשר נמתח בין יוצרים אלה לרבים שאינם מכירים אותם ואף על פי כן יכולים הם לחלוק עימם רגשות אנושיים עמוקים.

למעשה, עקרון זה איננו נכון רק באמנות; הוא מקיף את כל היצירה האנושית שההכרה בערכיה היא חסרת גבולות או תחומים, שכוללת נוסחאות מתימטיות יסודיות, שבהם משתמשים אנשי יצירה בכל ענפי המדע האנושי - שמתחילה, למעשה, במושגי היסוד של הלשון והיכולת להשתמש בהם.

בכל מקרה, הקשר הקיים בין האסתטיקה לאפיסטמולוגיה, במיוחד בקשר הבלתי אמצעי שקיים בין היצירה הסובייקטיבית, המבוססת על זיהויו האישי של היחיד, לבין עובדת היות זיהוי זה בעל ערך אובייקטיבי, שפועל ברחבי העולם, מצביע על היות האמנות ידיעתית ביסודה. בהקשר זה מובילה שאלה כמו "האם נהניתם?" לכך שניתן לראות את ההנאה, בין היתר, בגדר של חריצת דין של איכות אובייקטיבית.

האם הדבר אומר שכל בני האדם מומחים לאמנות? ובכן, על אף שלהנאה הסובייקטיבית יש מעמד של ידיעה, אין הדבר אומר שידיעתו של כל יחיד מייצגת שלמות – לא יותר ממה שהופך כל יחיד לשופט איכות של מזון בתוקף היותו נהנה מאכילה, על אף שאין הדבר אומר שכל אדם יודע לבשל...

ניתן לומר שלהנאה יש אמנם מעמד של ידיעה, אך לא כנוסחה כוללת המבריחה יחדיו את כל היבטי האמנות והידיעה, כלומר: לא כל מצב של ידיעה הוא שלם או מלא. הדבר אומר שאף כי האמנות מוכיחה שכל מה שהוא בעל ערך אובייקטיבי בהכרח מבוסס על משאבי רוח סובייקטיביים, אין הדבר אומר שכל החווייה הסובייקטיבית מסתכמת ביצירת ערך אובייקטיבי. זהו, למעשה, ההבדל הקיים בין כל בני האדם היחידים בפועל: ההבדל בין מידת יכולתם ליצור התאמה ברוחם בין המימד הסובייקטיבי לאובייקטיבי.

ברמה המטפיסית ניתן לזהות כי בעובדה עקרונית במציאות, הנכונה לגבי כל חי, היא שהנאתו היא בעלת משמעות של סיפוק צורך טבעי, הנובע מזהותו, ולפיכך הישות החיה גם מחזיקה בידיעה לגבי הערכים שלהם היא זקוקה. כשמדובר בהנאה אסתטית אין להנאה זו מעמד של סיפוק תנאים של חיים ומוות, אך אין ספק שיש לה משמעות של איכות חיים, ולפיכך ניתן לציין כי חברה אנושית מתקדמת מעניקה לבניה מרחב אפשרויות הנאה אמנותית גדול יותר מחברה לא מתקדמת.

בהקשר זה יש לציין את קיומו של קשר הדוק בין מידת האובייקטיביות הקיימת בין חברות שונות וברוח הגעתה של חברה למידה גבוהה של יצירה אובייקטיבית ניתן לקבוע שככל שמידת האובייקטיביות של חברה אנושית מסויימת גבוהה יותר יהיה לכך השפעה על מידת איכות החיים של חברה זו. בהקשר של יצירה בכלל – ויצירה אמנותית במיוחד – קיומה של אמנות גדולה במגוון גדול הוא עדות ישירה למידה שבה בחברה זו מחזיקים בני אדם ביכולת לעצב ולגבש את היחס בין חווייתם הסובייקטיבית לערכים אובייקטיביים. כלומר שבחברה כמו שלנו נהנה היחיד האנושי הן מגישה נוחה יותר לעושר אפשרויות גדול ביותר של יצירה אמנותית מציאותית והן מאפשרויות רבות יותר לגיבוש, עיצוב וניסוח טוב יותר של תחושותיו הסובייקטיביות בתחום היצירה האמנותית.

בהקשר זה ניתן לומר שהשיפוט המציאותי היחידאי נמצא במצב של עלייה מתמדת ביחס ישר להכרה העובדתית בזכות השיפוט המציאותי של היחיד. הכרה זו מתבטאת בהיצע השוק החברתי של ההיצע והביקוש בתחום האסתטיקה בחברה הנתונה. בחברה שבה אפשריים יצירותיהם של מוצרט ומיכלאנג'לו למגע הציבור ניתן להניח שבסבירות יתר ביחס לחברות מפגרות יותר מבחינת השיפוט האסתטי ניתן יהיה להגיע להישגים אמנותיים גדולים יותר, שאמנים כאלה יהוו דוגמה מעודדת לגביהם.

מבחינה זו מעניקה לנו מידת הזיהוי המציאותי קנה מידה אובייקטיבי שבאמצעותו ניתן להגיע לרמה אמנותית טובה הן לצורך הנאה והן לצורך יצירה. ויש בעובדה זו גם מן ההסבר לכך שהעליה ברמת ההישגיות האובייקטיבית בתחומי האמנות בזמן ומקום מסויימים הובילו תמיד ליצירת קיומם של גלי יצירה קבוצתיים של אמנים, שגם אם לא כולם נמצאים באותה רמת יצירה, חלק גדול מהם מחזיק בידע אובייקטיבי לגביה.