נוסחת האמת באמנות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 891
נוסחת האמת באמנות
הסובייקטיבי והאובייקטיבי אינם זהים אך גם לא מתנגשים. הסובייקטיבי אינו סובייקטיביסטי. בנקודת השיא של "כמעיין המתגבר", נושא הוארד רוארק, המועמד למשפט על הריסת בנינו, הסבר על האמת שלו. מה, בהקשר זה, משמעות הביטוי "האמת שלו"? הרי המציאותיות מלמדת אותנו שוב ושוב שרעיון היסוד של קיום אמת אובייקטיבית אומר שהאובייקטיביות משמעה שאין כזה דבר "כל אחד והאמת שלו" – ובכל זאת מדבר רוארק על כך שהיוצרים הגדולים ביטאו איש איש את דרך ההבנה שלו לגבי הדברים, שהיתה "האמת שלו".
לא, לא היה מדובר במגמה סובייקטיביסטית או בהתייחסות למצב הסובייקטיבי של היוצרים הגדולים אלא לעובדה חשובה במציאות בכלל ובאמנות בפרט: לכך שהסגנונות האמנותיים של האמנים הגדולים מייצגים עמדות סובייקטיביות המשלימים לכדי אחדות אובייקטיבית - וזו גם הסיבה לכך שאנו נהנים מכולם.
במלים אחרות, ההתייחסות הסובייקטיבית של האדם לעולם איננה סובייקטיביסטית וגישותיהם המציאותיות של בני אדם תבוניים לעולם שונות זו מזו אך אינן מגיעות לכדי סתירה אלא השלמה. עקרון זה נכון, למעשה, לגבי כל היצירה האנושית, ואין האמת של יוצר אחד מתנגשת עם זו של יוצר אחר, לאורו של העקרון המוסרי הקובע כי אין ניגוד ענינים בין בני אדם מוסריים, שאם לא כך לא יכול היה להתקיים בעולם שיתוף הפעולה הגלובאלי בין כל יצרני העולם.
בילדותי היו ילדים שלא נהנו מסרט כי חשבו ש"זה רק סרט". לעומתם, אלה שהאמינו נהנו הרבה יותר. זו היתה, אולי, הצורה הראשונה של היתקלותי בעובדה שיש קשר בין הנאה אמנותית לאמת הגלומה ביצירה – וגם לכך שהאמונה כוללת יתרון מעשי גדול לבעליה.
עם זאת, יש לציין כי האמת שרואה הילד היא חיצונית ונוגעת לעובדות העולם שהוא מכיר בחושיו, בזמן שהאדם הבוגר מזיז לעומק גדול יותר את האמיתות הכלוליות באמנות. בכך נוכחתי מאוחר יותר, כשהאובייקטיביזם גילה לי שלא ניתן ליהנות ממשהו שאינו קיים (ואז, במובן מסויים, מאפשר הדבר להמציא דברים לצורך הנאה).
מלוא משמעות הדבר היא שיש אמת גם ביצירות גרועות, ודבר זה מוכח מכך שיש בהן הנאה מסויימת כי לא ניתן ליהנות מדבר שאינו קיים. מאידך, ההנאה היא הסימן לקיומה של מידת אמת ביצירה אך לא בהכרח על כך שהנאה זו מאשרת את העובדות שהאמנות מציגה ככאלה שקיימות במציאות הטבעית.
בעולמו של האדם, האמירה "האמת" יכולה להיות מובנת כהקשרית כמו, למשל, חלק מאמונתו של אדם מסויים. לדוגמה: האמת של אדם המאמין ברעיונות מסויימים או האמת של אמן, המתבטאת ביצירתו. ברור שיש להבין התהשוני בהקשר הופעתו של המושג כדי להבין שמדובר בשימוש במושג "אמת" כבביטוי לצורך השאלה.
על דרך ההיפך, ניתן להמחיש את העקרון בשאלה: אם היתה מתגלית טעות במטפיסיקה האובייקטיביסטית, האם היא היתה מבטלת את העוצמה ואת האמת של "כמעיין המתגבר"? אם לא, מראה הדבר שהאמת שקיימת ביצירה האמנותית חזקה יותר מהכשל הפילוסופי. במלים אחרות ניתן לומר שכפי שאין ניגוד בין היחיד לכלל, אין ניגוד בין הסובייקטיבי לאובייקטיבי.