בין האובייקטיבי לסובייקטיבי
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1952
בין האובייקטיבי לסובייקטיבי.
בחוויית האמנות שולטים עקרונות הדומים לעקרונות השולטים בטעימת מזון. עובדה זו מאפשרת למתרחש בתחום המזון לפעול כדרך שימושית להמחשת נושאים מופשטים הנוגעים לאמנות. אחד מהנושאים הקלאסיים האלה הוא היחס בין חווייה אובייקטיבית לסובייקטיבית הקיים בשני התחומים.
למשל, כשאני אוכל מזון והוא אינו טעים לי תיתכנה שתי האפשרויות הבאות:
א. המזון אינו טוב. ב. אני אינני מכיר את המזון הזה.
בדומה לכך, גם כאשר אני חווה יצירה אמנותית, למשל מאזין לקטע מוסיקלי קיימות, כשאני אינני נהנה, שתי אפשרויות דומות:
א. המוסיקה אינה טובה. ב. אני אינני מכיר את שפתה.
לגבי מזון ואמנות כאחד, זו הדרך להבחין בין הסובייקטיבי לאובייקטיבי. מה שמתבטא, כשמדובר במזון מסוים, בטעם האישי, ניצב אל מול הערך התזונתי, שמייצג את הערך האובייקטיבי של המזון; בזמן שעל השאלה הנשאלת בתחום המזון: בריא או לא? ניתן להשיב במונחים מדעיים מדידים, תיתן אותה שאלה תשובות שונות כשמדובר בטעמו האישי של היחיד. מזון טוב יכול להיות אהוב על האדם או לא, בהתאם ליחס בין טעמו האישי לבין המזון. דבר זה מגדיר את היחס בין אובייקטיביות לסובייקטיביות וגם, בהתאמה לכך, את היחס בין חווייה אובייקטיבית לחווייה סובייקטיבית: בזמן שהאובייקטיביות נמדדת על ידי גורמים תבוניים-שכלתניים, המקובלים בחברה האנושית של היום כמבוססים על מוסכמות כוללניות, הסובייקטיביות מתבצרת בעמדות יחידאיות שבהן יכולה כל יצירה אמנותית לדבר באופן שונה לגמרי לבני אדם שונים.
ועם זאת, על אף קיומו וכוחו של הטעם האישי, הסובייקטיבי, אין האובייקטיביות מודרת לגמרי מעולמו של האדם גם במקרה של טעם אישי. אם אדם מוצא את עצמו במצב שבו הוא איננו אוהב אמנות שהוא מקבל לגביה ידע הגורס שמדובר ביצירת מופת אסתטית, הוא יכול להסיק – ויהיה זה הגיוני לעשות זאת – שמבחינה פוטנציאלית יש בה, באמנות זו, ערך. אדם נבון החפץ בהנאה אמנותית, ימצא לנכון לתור בתחומה של אמנות זו אחר החווייה האמנותית, על יסוד ההנחה שזו ניתנת לרכישה, ויש להניח שאחד הדברים ההגיוניים שכדאי לו לנסות הוא ללמוד את לשונה של אמנות זו.
כדאי, בהקשר זה, לשים לב שקיים בעיה קשה לפתרון אם מסיבה אובייקטיבית כלשהי נבצר מהאדם השואף להשיג את ההנאה מהאמנות שבה מדובר – כמו, למשל, שאין בידו את האמצעים לרכוש שפה זו. ההבדל בין מזון לאמנות, בהקשר זה, יהיה בכך שכאשר מדובר באמנות פרוש לפני האדם מרחב לימוד גדול המאפשר לו ללמוד את השפה שאינו מכיר כדי להגיע למצב שבו תהיה חלק מיכולת התזונה שלו – מה שאינו פשוט כל כך עם מזון. הסיבה לקושי שקיים בהקשר של רכישת הנאה ממזון מסויים היא שלרוב – כשמדובר בטעם לגבי מזון - אין לבני אדם יכולת, בגלל נתונים טבעיים, לרכוש כל סוג טעם. ועל אף זאת ניתן לראות בתפוצתם של המוסיקה הקלאסית והמטבח הסיני בעולם הוכחה לאובייקטיביות.