שיפוטה של אמנות מורכבת

 

שיפוטה של אמנות מורכבת

"איך היה הסרט?" היא שאלה שכולנו שומעים פעמים רבות בחיינו, שעליה אנו נוהגים להשיב תשובות כמו "טוב" או "נהניתי" מבלי לשים לב לכך שהראשונה היא תשובה אובייקטיבית המתייחסת לאיכות הסרט והשניה סובייקטיבית המתייחסת לחווייתנו האישית כצופים בסרט. פעמים רבות יקרה שיהיה יחס לא ישר כלל בין שתי התייחסויות אלה, שכן הסרט הטוב לא תמיד יגרום לנו הנאה – או שיקשה עלינו לומר משהו אובייקטיבי שיתאים לכל צופה פוטנציאלי.

מעבר לכך שיקרה לעתים כי נמליץ בחום על סרט שבני אדם אחרים לא יאהבו נשאלת השאלה מה, מבין האפשרויות שניצבות לפנינו יכול להיחשב לשיפוט אובייקטיבי - וקל וחומר כאשר מוצאים אנו את עצמנו עומדים לפני יצירה מורכבת, שיש בה יותר מאמנות אחת.

שיפוט אמנותי מהווה אתגר מתוחכם ובעייתי קודם כל בשל היותן של אמנויות רבות מורכבות מיותר מאמנות אחת. שנית, יש בימינו חסך כה רב בחינוך אמנותי נכון עד שיש בלבול רב בכל תחום ההתייחסות לאמנות. דבר זה מתבטא בכך שיש בציבור רעיונות רבים לגבי אמנות, אשר לא תמיד קשורים לניתוח או לערכים אמנותיים אמיתיים אלא לענינים טכניים לחלוטין. למשל, בגלל שלא רבים מודעים לבעייתיות של ניתוח אמני יש רבים המבלבלים בין שיפוט אמנותי לידע כללי והשכלה בתחום האמנית, כזה המאפשר למי שמתייחס ליצירת אמנות לדעת את מקורותיה ההסטוריים. אך אין זיהוי נכון של אסכולת האמנות שאליה שייכת יצירה שווה-ערך לשיפוט אמנותי. גם אם נדייק בזיהוי האסכולה שלה משוייכת יצירת האמנות שלפנינו, לא יהיה בכך די כדי לבצע שיפוט אמנותי, שכן מדובר במבצע הכולל התייחסות למרכיבים רבים.

דבר זה יהיה נכון במיוחד כשמדובר באמנות מורכבת כמו הקולנוע. למשל, לגבי סרט כמו "שיר אשיר בגשם" ניתן לשאול: כמה אמנויות היו בסרט? ברור שיש הרבה יותר מאמנות אחת שאנו רואים בו. משמעות הדבר, לצורך שיפוט אמנותי, היא שאם יש כמה אמנויות בסרט ואנו מעוניינים לומר לגביו משהו שיהיה הבעת דעה כללית בנוסח "טוב" או "לא טוב", לא יכול הדבר להיחשב שיפוט אמנותי של ממש אלא דיווח על הנאה סובייקטיבית באופיה. כי גם אם תהיה הבעת דעה זו נכונה – כלומר שהסרט יהיה באמת טוב או לא טוב (בהתאם לאמירת הצופה) היא תהיה בגדר שטחיות וכוללניות שאינן במקומן.

במיוחד לצורך שיפוט אמנותי נאות של יצירת אמנות המורכבת מכמה אמנויות עלינו לדעת להבחין בין ציון של חווייתנו האמנותית לבין זיהוי האיכויות הטכניות הנוגעות להיבטים האמנותיים השונים של יצירת האמנות שאותה אנו שופטים. במקרה של יצירה כמו מחזמר קולנועי יש להתייחס באופן מובחן לפחות להיבט הקולנועי בצד ההיבט המוסיקלי. זה צריך להיות ברור שרק במקרה נדיר ניתן לומר, בהקשר כזה, משהו שיכסה באופן גורף את כל האמנויות שמשתתפות ביצירה קולנועית. אם אנו רוצים להיות רציניים בתשובתנו – וב"רציניים" הכוונה לאמיתיים – עלינו למצוא דרך להתייחס גם אל האמנויות השונות זו מזו המעורבות בסרט – וגם אל היחסים שביניהן.

לדוגמה: אם נדע להבחין בין אמנות המחול לאמנות המשחק, ששתיהן מופיעות במחזמר קולנועי. יכול להיות ביצירה מצב שבו המחול טוב אך המשחק איננו טוב – או להיפך. דבר זה מייצר לנו בעיה של תשובה פשוטה מדי. עם זאת, אין הדבר עומד בסתירה ליכולתנו לומר משהו כללי לגבי אמנות הקולנוע של הסרט – אך אז עלינו לזכור שאין הדברים שווי-ערך לשיפוט מפורט. העקרון נכון גם לגבי יצירה קולנועית פשוטה ביחס, שכן הקולנוע, מטבעו, כולל מספר רב של אומנויות, כלומר שדות טכניים, שכל אחד מהם ראוי לשיפוט מיוחד. גם אם באופן כללי סרט הוא טוב הרי שלצורך שיפוט אמנותי אובייקטיבי כדאי שנלמד להפריד בין האמנויות שמעורבות בו בכדי שנוכל לציין אותן באופן נפרד. עלינו להיות מסוגלים לומר שביצירה המסוימת הזו אמנות זו היתה טובה ואילו האמנות האחרות פחות. כל אחת מהאמנויות המוצגות בסרט יכולה להיות, כשלעצמה, טובה או לא, שכן אמנות הקולנוע כוללת אמנויות משנה כמו תסריט, צילום, בימוי, משחק וכיו"ב..

תשובה טבה לשאלה מסוג זה לגבי אמנות מורכבת צריכה להתייחס להקשר שבו נשאלת השאלה. או, במלים אחרות, למה שנדרש על ידי השואל תוך לקיחה בחשבון של הצורך שהוא מבטא. לצורך המשל, ההבדל ביו שיפוט אמנותי מלא לבין שאלה כללית על איכותו של סרט דומה להבדל שבין דיאגנוזה רפואית מלאה של אדם לבין שאלה כללית לגבי שלומו. בזמן שלשאלה זו, כאשר היא נשאלת על ידי מכר מתעניין, הוא יכול להשיב ב"טוב", תשובה זו לא תהיה מספקת לאיש המקצוע, לרופא שאמור להעניק לו טיפול רפואי. לצורך זה הוא יהיה זקוק לנתונים נפרדים ומפורטים לגבי היבטיו השונים של הגוף שבו עליו לטפל: מצב הלב, הריאות, העיניים, הנשימה וכו'

כך יש להתייחס גם לאמנות מורכבת כמו אמנות הקולנוע. אף כי ניתן להשיב על השאלה "נהנית מהסרט?" בתשובה של "כן" או "לא" מצריך שיפוטו של הסרט ניתוח אמנותי – וזה צריך להתייחס לתפקודה של כל אחת מהאמנויות המופיעה בו. בנוסף לכך עלולה להישאל השאלה הבאה: מה קורה אם, נאמר, המחול בתחילת הסרט היה טוב, בינוני באמצע הסרט, בהמשך הסרט היה פחות טוב ובסוף הסרט היה נפלא? הרי יכול להיות שנמצא שכל אחת מאמנויות המשנה המרכיבות את יצירת האמנות בפני עצמה נחלקת אף היא לשיפוטי ביניים כאלה. אם אנחנו מעוניינים להיות שופטים אמנותיים רציניים, שומה עלינו לראות כך את רמת הביצוע שביצירה – ולדעת להפרידה מחווייתה האישית.