ריק הגותי
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 704
ריק הגותי
בין בגידה לתקווה
סימן למצבה הלקוי של האמנות בימינו הוא קיומו של הפער העצום בין הרמה הטכנולוגית הגבוהה של אפשרויות היצירה האמנותית לבין אי היכולת של בני האדם לשפוט באופן אובייקטיבי איכות אמנותית. ענין זה מתבטא בכך שרבים הם בני האדם אשר מתבלבלים בין טעמם האישי לבין הערכתם האישית. דבר זה מתבטא ומסתכם בהערכות אופייניות כמו "מוצא חן בעיני" או "לא מוצא חן בעיני" אשר מתייחס – אם בכלל – להיבט הטכנולוגי של העשיה.
מבחינה אמנותית, היבט זה, שהוא ההיבט האומנותי (להבדיל מהאמנותי) נוגע לצורה אך לא לתוכן. מבחינה זו יש דווקא בעובדה שהאמנות הקלאסית העפילה לפסגות גבוהות במיוחד מבחינת אמות המידה שלה לגבי שליטה באמצעים האמנותיים משום בעייתיות, שכן מאידך היא שמטה מידיה את אמות המידה הראויות לשיפוט איכות אמנותית מבחינת תכני יצירות האמנות. זו הסיבה לכך שתרבות זמננו משופעת בתופעות כמו תזמורות מעולות המנגנות רעש או סרטי קולנוע אשר באמצעות צילום, עריכה ומשחק מעולים מביעים רוע, כיעור וסבל.
תופעה כלל-תרבותית זו, אשר פצעה קשות את יכולת האדם ליהנות מאמנות, איננה אופיינית רק לציבור חווי האמנות אלא גם ליוצריה; אך עם זאת אין להאשים את האמנים הגדולים על המחדל הפילוסופי הגדול בתחום האסתטיקה כי פילוסופיה ואמנות הם שני תחומי התמחות שונים זה מזה. מבחינה זו לא היה זה תפקידם של גדולי האמנים ליצור הגות שתתמוך ביצירתם. שלא כמו האדם הפשוט, די לגאון אמנותי ביכולת הלא-מושגית כדי ליצור יצירות גדולות.אך עם זאת, אין ספק שכבירי היצירה האמנותית נבגדו על ידי הפילוסופים, אשר הפכו אותם לחלק מקרבנותיהם בקרב על התודעה הכלל-אנושית בתחום זה.
לצורך הבנה של מה שאיבד העולם מבחינה אמנותית כדאי לשוב לעבד; מבחינה הסטורית היה העולם התרבותי העתיק מצוייד ביתר מודעות לערכים שאותם עשויה האמנות להביע והדבר אף נוצל באופן מודע על ידי כוחות פוליטיים, כמו הדת, אשר גייסו לעתים קרובות את האמנות למטרותיהם. לרוע מזלה של האנושות קרה שדווקא במאה ה20 נוצרה שירת הברבור של אמנות טובה בידי משטרים פוליטיים דיקטטוריים. משטרים אלה, כמו הנאצים, הסובייטים והסינים, השכילו לנצל את טובי האמנים לצרכיהם וידעו לדחות אמנות רעה ולהילחם ביוצריה. אך דווקא בשל כך חוזקה בתודעת הציבור הטעות האופיינית הקושרת בין כפיה פוליטית לאמות מידה אובייקטיביות, ולכך יש משקל גדול ביותר בעובדה שה"אוונגרד" שהתפתח במערב היה לממסד מושחת שמנוצל היום כדי לקדם אמנות רעה.
מחדל זה מתבטא בכך שהתרבות מלאה בשרלטנים מושחתים הזורים חול בעיני הציבור וגורמים לו לשתוק כאשר משאבי עתק מועברים מכיסו לתמיכה באמנות רעה. זו, המכילה ערכים שליליים המשחיתים את יכולת ההבנה שלו, פוגעת גם בסיכוי שהוא וצאצאיו יוכלו לנצל את המורשת האמנותית הגדולה של האנושות. כל המחדל הזה נתמך בעובדת הריק הפילוסופי הקיים בתחום הפילוסופיה של האסתטיקה. עובדתית, דבר זה מתבטא בכך שמעולם לא נוסחו בצורה מדוייקת עקרונות אסתטיים אשר יסבירו את הקשר שבין האמנות לערכים באופן מדעי שיהיה בו כדי לקבוע מסמרות שידריכו את חינוכו של האדם לאמנות טובה.
בהקשר זה עשתה את אחד הצעדים המשמעותיים ביותר לניסוח כזה הפילוסופית אין ראנד, אשר הציבה – כנראה בפעם הראשונה בהסטוריה האנושית – את האסתטיקה על יסוד מטפיסי ראוי. בכתביה, שבהם עסקה בהסברת ההיבט האסתטי של המתרחש בתרבות מבחינה אמנותית הניחה ראנד, למעשה, את התשתית למדע העתיד של אסתטיקה אובייקטיבית, אשר ימלא את הריק ההגותי שקיים בפילוסופיה ובתרבות בתחום זה. ונראה שתורת המציאותיות שפיתחה תהיה לנקודת מוצא טובה למדע אסתטי שישדרג את מעמדה של האמנות בתרבות.