לשון החווייה האמנותית היחידאית

 

לשון החווייה האמנותית היחידאית

בין הדרכים השונות שבהן נהנים בני אדם מאמנות יש הבדלים גדולים ביותר, ולא רק כאלה הנוגעים להרגלים תרבותיים או למוצא תרבותי אלא להבדלים הקיימים בין בני אדם כיחידים. למעשה, בין המאפיינים את היחידאיות האנושית קיים ההיבט היחידאי של חוויית האמנות אשר קובע הבדלים ניכרים בין חוויותיהם האמנותיות של בני אדם קרובים ביותר, ולעתים אף כאלה שכמעט מכל בחינה באים ממקום משותף.

ההבדל הקיים בין בני אדם בתחום זה הוא ביטוי לסוג חוויית החיים של אנשים שונים, כאשר שני אנשים יכולים להשתתף באותו אירוע מציאותי, ובו בזמן יכול אחד מהם ליהנות מאוד והשני להשתעמם או אף לסבול. מידת ההנאה או הסבל בהקשר זה כפופה לדרך שבה יודע היחיד להבין את שפתה האומנותית של היצירה שאותה הוא חווה. ברמת המשל, דומה הדבר לשני בני אדם הדוברים לשונות זרות, הצופים במחזה דרמטי הדובר בלשון שרק אחד מהם מכיר. די בסוג כזה של הבדל כדי להסביר מדוע יחושו בני אנשים שונים הבדלים כה גדולים בחווייתם אותה יצירה.

הנמשל ללשון ייחודית בתחום חוויית האמנות הוא ההבנה והמיקוד היחידאיים שיש לכל אדם יחיד בעולם. חוויית האמנות של היחיד קשורה במיקוד התודעתי הייחודי והפרטי שלו והיא, למעשה, מגדירה לא רק את ההנאה האמנותית אלא ביסודה את ההנאה הקיומית של היחיד, כלומר את התנאי היסודי לקיום מהנה של האדם ולקיום מאושר בכלל. התנאי לכך הוא איזון באדם עצמו– כלומר קיומו של איזון בין המערכת החושבת שלו למערכת הפועלת שלו. במקרה של חוויית האמנות שלו, מדובר ביחס שבין המערכת הצופה והמנתחת שלו לבין המערכת החווה מבחינה, נאמר, רגשית. הבדל תפיסתי יחידאי זה, כשהוא קיים בין שני בני אדם, ומתבטא ביחס לחוויה אמנותית, עושה ביניהם הבדל של עולמות שלמים.

האיזון הזה, אם הוא לא מתקיים, אם האדם מנסה לראות יצירה כאפלטוניסט, אך ורק על בסיס תצפית בהיבטים המבניים שלה בצורה מופשטת או אם הוא מנסה, כמו אדם בור, פשוט ליהנות אך ורק מהחוויה הרגשית שלה, הוא יאבד את הקשר ההדדי שבין המופשט למוחש וההנאה שלו תהיה פחותה בהרבה. במצב כזה הוא יהיה במעמד של חרש ביחס למוסיקה או, במקרה הטוב, של ילד ביחס למבוגר.

נתונים נוספים