ידיעה ובחירה באמנות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1009
ידיעה ובחירה באמנות
האמנות מבטאת ידיעה. אם נתבונן בעולם בעיניו של אדם דתי ונתייחס אליו כאל תוצאת פעולת הבריאה האלוהית, נראה באמנות המחשה של עבודת-האל. בהקשר אנושי, מבטאות יצירות האמנות את מצב הידיעה האנושית, ובמיוחד המחשה של ידיעת האדם לגבי מה שקיים. היא יוצרת המחשה של שכבת המודעות האנושית על גבי שכבת הקיום העובדתי-מציאותי ולמעשה, במובן הזה, השלמה בין המציאות הנתפסת על ידי האמן למציאות האובייקטיבית. מכיוון שהאובייקטיביות היא יחס בין תודעה לקיום, מייצג ההיבט הידיעתי של האמנות מציאותיות (גישה אובייקטיבית).
באותו מובן שבו האובייקטיביות היא יחס מסויים בין הרוח האנושית לעולם כך גם האמנות, שעל אף שהיא כפופה לגישתו הסובייקטיבית של היוצר, היא אובייקטיבית בכוח. כלומר: היא תהיה אובייקטיבית (מציאותית) ביחס ישר ליכולתו של האמן לזהות את המציאות ולבטא זיהויים אלה ביצירתו. בדברים אלה יש משום מפתח להגדרת אסכולות היסוד האסתטיות מבחינה פילוסופית כלהלן: אם מדובר באמנות המעוצבת על ידי האמן באופן אישי וללא קשר לעובדות המציאות היא תהיה סובייקטיבית, אם היא תהיה כפופה במודע לעובדות המציאות היא תהיה מושאית (ותתבטא מבחינה פורמלית כנטורליזם), ואם היא תשלב תודעה ועובדות היא תהיה אובייקטיבית.
גישה זו היא היסוד לאמנות טובה, שכן היא מאפשרת לאמן לבטא בחירה בצורה שעולה בקנה אחד עם המוסר האנושי, כלומר בחירה לא שרירותית אלא כזו המבוססת על המציאות. שלא כמו הנטורליזם, הקרוב בגישתו לדטרמיניזם, הקובע שפעולות האדם כפופות לעובדות המציאות, והבוחר במודע להתאים את עצמו לעובדות ובכך מצמצם את החופש האמנותי שבידו, או הסובייקטיביזם, שבבריחתו מעובדות המציאות תחת האשליה שמדובר בחופש הוא מבטא את מצב עולמו הפנימי של היוצר, האמנות האובייקטיבית משתמשת בחופש הבחירה המציאותי שקיים כעובדה ברוחו של האדם בכדי לבטא באמנות את בחירתו ביחס לעובדות.
גישה זו תואמת את ההבנה של המציאותיות לגבי הבחירה האנושית התבונית, אשר נערכת ביחס לעובדות המציאות ולא במנותק מהן. כך, ההתנגדות המציאותית נגד הקרוי אמנות מודרנית איננה טענה בעד עובדות המציאות כשלעצמן וגם לא, ברוח זו, בעד ריאליזם. אלא בעד רומנטיציזם. כלומר - בעד הצגת המציאות כפי שהיא נתפשת ע"י רוח-האדם. כלומר - העובדות לפי בחירתו של האדם. בהקשר זה יש התאמה בין מצבו של האדם במציאות, שבו הוא בוחר לפעול על יסוד האפשרויות הקיימות במציאות, לבין מצבו של האמן, הבוחר ליצור בהתאם לאפשרויות שמוענקות לו על ידי העולם. מבחינה זו יהיה הרומנטיציזם, הממחיש את היותו של האדם בעל בחירה, תואם אהדדית הן של המציאות והן של מציאותיות האמן.
גם במקרה של האמן היוצר וגם במקרה של חווה האמנות מבוססת חוויית האמנות האנושית הן על ידיעתם של העוסקים בה והן על בחירתם. כאן נעשית בחירה בשתי רמות, שהאחת היא הבחירה הממומשת של האמן, המהווה התמקדות בהיבטים מסוימים של המציאות. השנייה היא בחירתו של הצופה שחייב להפעיל אובייקטיביות (מציאותיות). מה משמע להפעיל אובייקטיביות? להיות מעורב בחוויית האמנות בידיעה ובבחירה גם יחד.
ידיעה ובחירה באמנות
האמנות מבטאת ידיעה. אם נתבונן בעולם בעיניו של אדם דתי ונתייחס אליו כאל תוצאת פעולת הבריאה האלוהית, נראה באמנות המחשה של עבודת-האל. בהקשר אנושי, מבטאות יצירות האמנות את מצב הידיעה האנושית, ובמיוחד המחשה של ידיעת האדם לגבי מה שקיים. היא יוצרת המחשה של שכבת המודעות האנושית על גבי שכבת הקיום העובדתי-מציאותי ולמעשה, במובן הזה, השלמה בין המציאות הנתפסת על ידי האמן למציאות האובייקטיבית. מכיוון שהאובייקטיביות היא יחס בין תודעה לקיום, מייצג ההיבט הידיעתי של האמנות מציאותיות (גישה אובייקטיבית).
באותו מובן שבו האובייקטיביות היא יחס מסויים בין הרוח האנושית לעולם כך גם האמנות, שעל אף שהיא כפופה לגישתו הסובייקטיבית של היוצר, היא אובייקטיבית בכוח. כלומר: היא תהיה אובייקטיבית (מציאותית) ביחס ישר ליכולתו של האמן לזהות את המציאות ולבטא זיהויים אלה ביצירתו. בדברים אלה יש משום מפתח להגדרת אסכולות היסוד האסתטיות מבחינה פילוסופית כלהלן: אם מדובר באמנות המעוצבת על ידי האמן באופן אישי וללא קשר לעובדות המציאות היא תהיה סובייקטיבית, אם היא תהיה כפופה במודע לעובדות המציאות היא תהיה מושאית (ותתבטא מבחינה פורמלית כנטורליזם), ואם היא תשלב תודעה ועובדות היא תהיה אובייקטיבית.
גישה זו היא היסוד לאמנות טובה, שכן היא מאפשרת לאמן לבטא בחירה בצורה שעולה בקנה אחד עם המוסר האנושי, כלומר בחירה לא שרירותית אלא כזו המבוססת על המציאות. שלא כמו הנטורליזם, הקרוב בגישתו לדטרמיניזם, הקובע שפעולות האדם כפופות לעובדות המציאות, והבוחר במודע להתאים את עצמו לעובדות ובכך מצמצם את החופש האמנותי שבידו, או הסובייקטיביזם, שבבריחתו מעובדות המציאות תחת האשליה שמדובר בחופש הוא מבטא את מצב עולמו הפנימי של היוצר, האמנות האובייקטיבית משתמשת בחופש הבחירה המציאותי שקיים כעובדה ברוחו של האדם בכדי לבטא באמנות את בחירתו ביחס לעובדות.
גישה זו תואמת את ההבנה של המציאותיות לגבי הבחירה האנושית התבונית, אשר נערכת ביחס לעובדות המציאות ולא במנותק מהן. כך, ההתנגדות המציאותית נגד הקרוי אמנות מודרנית איננה טענה בעד עובדות המציאות כשלעצמן וגם לא, ברוח זו, בעד ריאליזם. אלא בעד רומנטיציזם. כלומר - בעד הצגת המציאות כפי שהיא נתפשת ע"י רוח-האדם. כלומר - העובדות לפי בחירתו של האדם. בהקשר זה יש התאמה בין מצבו של האדם במציאות, שבו הוא בוחר לפעול על יסוד האפשרויות הקיימות במציאות, לבין מצבו של האמן, הבוחר ליצור בהתאם לאפשרויות שמוענקות לו על ידי העולם. מבחינה זו יהיה הרומנטיציזם, הממחיש את היותו של האדם בעל בחירה, תואם אהדדית הן של המציאות והן של מציאותיות האמן.
גם במקרה של האמן היוצר וגם במקרה של חווה האמנות מבוססת חוויית האמנות האנושית הן על ידיעתם של העוסקים בה והן על בחירתם. כאן נעשית בחירה בשתי רמות, שהאחת היא הבחירה הממומשת של האמן, המהווה התמקדות בהיבטים מסוימים של המציאות. השנייה היא בחירתו של הצופה שחייב להפעיל אובייקטיביות (מציאותיות). מה משמע להפעיל אובייקטיביות? להיות מעורב בחוויית האמנות בידיעה ובבחירה גם יחד.