חיים וקיימים

חיים וקיימים

הצפיה, כעקרון אפיסטמולוגי, מעורבת בכל סוגי האמנות, אך, באופן טבעי, היא באה לידי ביטוי מוחשי במיוחד בקולנוע, שכן זו האמנות שמתבססת על מה שהיא מראה על המסך כדבר העיקרי שבה.

הצופה באסתטיקה הוא המעריך באתיקה, ושניהם יחד משלימים את היחס שבין החי במטפיסיקה והיודע באפיסטמולוגיה. לפיכך יש מקום לראות (תרתי-משמע) את הראיה באמנות כשוות-ערך להערכה, הבנה ושיפוט.

מעניין, בהקשר זה, לציין כי "חי וקיים" הם שני היבטים נפרדים מושגית – כי הקיים הוא המופשט והחי המסוים - אך כנראה שיותר עקרוני בהרבה הוא שהחי הוא החווה הראשי ובמובן זה המוצא, התופש, הפעיל – והקיים מייצג את עובדת היסוד המאפשרת את כל אלה.