האושר התבוני

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 1046

Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin-top:0in; mso-para-margin-right:0in; mso-para-margin-bottom:10.0pt; mso-para-margin-left:0in; line-height:115%; mso-pagination:widow-orphan; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-theme-font:minor-fareast; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin;}

האושר התבוני

לעתים קרובות אומרים בני האדם "אני מאושר" כשהם מתכוונים למצב שבו הם שמחים או שהם חווים הנאה מסוג מסויים, אך גם אם הדברים נכונים אין הם מצביעים בהכרח על כך שהם מאושרים, כי האושר הוא מצב רוחני מסוג מסויים, המקיף רקמה מורכבת של תחומים, שביקורת תבונתו היא תנאי הכרחי בתוכם.

אושר הוא מצב של סיפוק רוחני מסוג מסויים, אשר איננו נוגע לרמה הגופנית, ולפיכך ניתן לחוות אותו גם במצב שבו האדם סובל מבחינה בריאותית. לרוב, כאשר אין האדם מחזיק בידיעה ברורה לגבי טבע האושר או, ביתר דיוק, לגבי ההבדל הקיים בין אושר למצב של הנאה או סיפוק שיש לאדם בתחומים מסויימים, הוא יכול לחשוב שהוא מאושר בזמן שהוא איננו. ניתן להשתמש בארוחה כבמשל לאושר, שבו ניתן גם להמחיש את ההבדל הקיים בין שבע רוחני, כזה שמאופיין על ידי האושר, לבין שבע גופני, כזה שמושג על ידי אדם רעב אחרי שהוא אוכל; מבחינה זו ניתן לומר שהאושר, לפי דוגמה זו, תלוי במידת היות בעליו תבוני (רציונלי) והיותו של דבר זה מגדיר את איכות סיפוקו ואת ההבדל בין אושר תבוני ללא תבוני.

מבחינה זו אושר לא רציונלי כמוהו כארוחה משביעה שאיננה מזינה או אפילו רעילה. לעומתו, אושר רציונלי הוא ארוחה משביעה ומזינה גם יחד - הנאה עכשווית שמועילה גם מעבר לזמן האכילה, להקשר רחב יותר בזמן ובמקום.

מכיוון שאושר הוא מצב רוחני = תודעתי, הארוחה שמדובר בה היא רוחנית בטבעה; היא מעניקה לבעליה תחושה רוחנית ולא מצטמצמת להנאה גופנית. במצב של אושר מושלם, מלא, תהיה פעולת החיים כזו המהנה את בעליה הן גופנית והן רוחנית. הנמצא במצב של אושר תבוני חווה הנאה נפשית שאיננה סותרת את מצבו הרוחני ואף מסייעת לחייו ומעניקה לו חיזוק רוחני שבאמצעותו בטוח הוא שיסודות קיומו יציבים באופן שניתן לבחינה תבונית.

מידת תבוניותו של האושר היא מה שעושה את ההבדל בין האדם לשאר בעלי החיים; בזמן שלבעל חיים די, לצורך סיפוקו, בארוחה שמורכבת מהחומרים המספקים את צרכיו ברמת הגוף, זקוק האדם, כדי לאכול באופן שלא יפגע באושרו, לדעת שהמזון שהוא אוכל הושג והוכן באופן מוסרי ופוליטי כאחד, כלומר כזה שנבע ממאמציו הוא ולא פגע בדרך כלשהי באדם אחר.

כל אחד ממרכיבים אלה, אם יחסר, יגרע משלמות האושר ויפגע בסיפוקיו המסויימים והמיוחדים של האדם, כמו ההנאות שהוא שואב מסיפוק צרכיו הטבעיים. זו הסיבה לכך שמחד אין די בסיפוק הצרכים הטבעיים של האדם כדי להיות מאושר – ומאידך, אם אכן מחזיק אדם באושר תבוני, אין הדבר מעורער אם הוא סובל מבחינה בריאותית, אם יש לו חוסר בסיפוקים גופניים, או שיש לו בעיות אחרות.