"טאבולה ראסה" ככלי

 

"טאבולה ראסה" ככלי

את עקרון ה"טאבולה ראסה" (האבן החלקה) של התודעה האנושית של הרך הנולד יש להבין לא כריק מוחלט שעליו אנו רושמים אלא ככלי שלתוכו שמים דברים. כפי שמציינת אין ראנד, יש לתודעה האנושית טבע מסויים שאומר אפשרויות המיוחדות לאדם. כלי זה נמתח ביחס ישר לתוכן המוכנס, נבנה ממנו וגם מעצב תוכן זה, כשהוא קובע כמסנן את הדברים ביחסים הדדיים של תודעה ועובדות, כשהמהות היסודית קיימת מלכתחילה.

זוהי אינה תפישת "ידע מורש" אפלטוניסטית, שבה לאדם כבר יש ידע, אלא תפישת הכלי התודעתי הפוטנציאלי המייצג את זהות התודעה שבה מדובר - שלאדם שנולד, למשל כבר קיים כשרון ידיעתי אנושי ובשל כך הוא מסוגל לקלוט ידע כאדם.

עיקרון עדי: הטאבולה ראסה של עדי היא טאבולה ראסה מיוחדת ויפה, לא כמו הטאבולה ראסה של אף אחד, הטאבולה ראסה של עדי היא כל-כך מיוחדת, שאף פעם לא היתה טאבולה ראסה כזו. עם טאבולה ראסה כזו עדי יכולה להיות מה שהיא רוצה: היא יכולה לבחור להשיג הרבה או מעט, גדול או קטן – והטאבולה ראסה תיפתח לכל מה שעדי תכניס לתוכה.