אמונה טפלה אזרחית

אמונה טפלה אזרחית

האזרח הוא אדם מאמין, המשליך לעתים קרובות את יהבו על האמונה הטפלה הסוציאליסטית, שאיננה אלא כזב פשוט; הקולקטיביסטים-אלטרואיסטים עושים כמיטב יכולתם כדי לשכנע את האזרח שבידיהם יהיו חייו בטוחים יותר מאשר בידי האנוכיים והאינדיבידואליסטים. זהו יסוד העימות בין כוחות ה"חברה" - כפי שקוראים להם הראשונים, מתוך מרמה ובורות - לבין "כוחות השוק" ו"המגזר הפרטי" כפי שקוראים להם האחרונים מתוך תמימות

כך, מוצאים עצמם רוב אזרחי המדינה מעדיפים, בכל מקרה שיש להם ברירה, את פקידי המדינה על פני אנשים "פרטיים" שיעמלו עבורם - וזאת מתוך ההנחה שהראשונים יפעלו למענם מתוך מניעים "נעלים" (כגון הקרבה, רצון לשרות הזולת וסיוע לחברה) והאחרונים יפעלו ממניעים "נחותים" (רווח אישי) שבמקרה הטוב יתבטאו באדישות לגורלם. במודע או שלא במודע, במוצהר או שלא במוצהר, מה שאומרים אנשים אלה בבחירתם זו הוא שהקולקטיביסטים-אלטרואיסטים הם מוסריים יותר.

מתוך כך ניתן לראות עד כמה מוכן האזרח לסבול שחיתות, שירותים גרועים ועוול למען המוסר – ועד כמה נסחף הוא להאמין במוסריות המוצהרת של אל השקר הסוציאליסטי, אף אם זו אינה מגובה כלל עובדתית. ורק מעובדה זו נוכל להסיק כי אחת הסיבות לאמונתו זו של האזרח היא בורותו לגבי זהות העובדות המבטאות מוסריות במציאות.

נתונים נוספים