מציאותיות פעילה

מציאותיות פעילה

את המציאותיות (האוביקטיביות) יש לראות כפעולה וכמצב פסיכולוגי גם יחד ולא כמצב מציאותי סטטי: כפעולה, מדובר בעימות פעיל מתמיד עם עובדות המציאות ולמעשה כלקיחת חלק במציאות במלוא מובן המלה, כמי שבזכותו המציאות היא מהות חיה ולא מתה.

במובן זה מדובר בנתינת משמעות למושג המציאות כמהות דינמית, שהיא המשמעות המקורית של המושג. אובייקטיביות כמצב פסיכולוגי פירושה מודעות למתרחש בהקשר העובדתי המלא, וזאת בניגוד למודעות כלפי פנים, לנבכי הנפש. בהקשר זה, "מה עלי לעשות?" שייך למודעות אובייקטיבית, אך "מה אני חושב?" או "מה מתרחש בתוכי?" שייך למודעות סובייקטיבית.

מה שיש להיזהר ולא להתבלבל בו הוא מלחשוב שתפישת העצמיות מהווה, כשלעצמה, סובייקטיביות. לאו דווקא: ראיית העצמיות ותכונותיה כחלק מהמכלול הפעיל היא חלק הכרחי בתפישה אובייקטיבית של המציאות, הכוללת את המציאות. מה שאינו אובייקטיבי אלא סובייקטיבי הוא תפיסת העצמיות כשוות ערך למלוא היקף המציאות, שהיא צורה של ראשוניות התודעה.

ביסוד המציאותיות שיפוט תבוני של עובדות המציאות, שמשמעותו המעשית אומרת, בין היתר, התייחסות אל העצמיות כאל עובדה אחת מני שאר העובדות הקיימות בעולם, מבלי להעניק לה עדיפות כלשהי בשל קרבתה לשופט.