מציאותו של הרוע

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 1015

 

מציאותו של הרוע

על טבעו של הבוזז

יצירתה הספרותית של הסופרת והפילוסופית אין ראנד, שבה היא מתארת את העימות המוסרי המתחולל בעולם בין הטוב לרע כמאבק בין הטוב, שהוא האדם היוצר לבין הרע, שהוא אויבו, מהווה עבודת הדרכה מיוחדת במינה. באמצעותה מקבל הקורא הארה כה נדירה לגבי אופיו של הרוע, שהיא מאפשרת לו להתמודד עם מציאותו של זה בחייו בדרך יעילה במיוחד – ולנצח אותו.

בספרה "מרד הנפילים" (ATLAS SHRUGGED), שכתבה לפני למעלה ממחצית המאה, מתארת אין ראנד את מלחמתם של יצרני העולם בבוזזיו. ביצירה זו מתוארת מרידתם של היצרנים, אשר בזכותם מצליח העולם להתקיים, בשלטון הבוזזים בו באמצעות שביתה, שמשמעותה הפסקתם מלתמוך בקיומם של החברה האנושית ושל הבוזזים שהשתלטו עליה. בתיאור שיש בספר זה של מצב הדברים בעולם יש שני היבטים חשובים ומשלימים זה את זה, שאחד מהם מהווה זיהוי המצב ובשני יש משום נבואה.

בזיהוי המצב הקיים, כפי שהוא מתואר בספר זה, יש משום קליעה לטבע העימות הכלל עולמי בכלל והמקומי בפרט: עובדה היא שזה מול זה נלחמים לאורך כל ההסטוריה האנושית שני כוחות אדירים, שהאחד מייצג את כל מה שמועיל לעולם, לאדם ולחיים – והשני את מה שהורס ערכים אלה. לאור התהליך המתרחש בחברה האנושית לאורך ההסטוריה, המגיע לשיאו בימים אלה, ניתן לראות בהצגת הדברים על ידי אין ראנד תיאור מדויק של הטרגדיה האנושית הכללית, המהווה את מה שבולם את התפתחותה של האנושות כולה ואיננו מאפשר לאדם להתקדם אל מימוש ערכיו.

כפי שכתבה ראנד, ניתן לראות בכל צמתי ההתפתחות העולמיים את תרומתם של יצרניה של האנושות, המקדמים אותה לשיאי הישגים גדולים בתחומים שונים – ואת פעולתם הקבועה של מתנגדיהם, המפריעים את פעולת היצרנות ומעכבים אותה. עימות זה, המתרחש ברבדים שונים בעולם כולו, מייצג מבחינה מוסרית את טבע המאבק המתחולל בו, כאשר היצרנים מבטאים את הטוב והבוזזים את הרוע. קודם כל מתרחש עימות מוסרי זה בכל ארץ שבה מעוכב הכוח היוצר המקומי של האזרחים העמלים באמצעות כוח הזרוע של אנשי ממשל ושליטים. זה ממשיך בעימות הכלל-עולמי הבין-גושי, שבו היצרנים הגדולים, המרוכזים במדינות העולם החופשי, נבזזים דרך קבע (לרוב על ידי בוגדים מבית) לטובת רודנות מחוץ, כאשר חלקים גדולים ממשאביהם מועברים לידי שליטים עריצים העומדים בראש דיקטטורות המאיימות על שלום העולם. את העקרון ניתן לראות גם בפעולתו במזרח התיכון, שבו מאיימות מדינות עריצות, שבהן חיים רוב הנתינים מהיד לפה, על מדינת ישראל, שבה הצליחו בני העם היהודי לבנות תוך זמן קצר תרבות חופשית ומתקדמת יחסית, כשמטרתם המפורשת של אויביה היא לחסלה (כלומר לבזוז את הישגיה).

החלק שאותו ניתן לראות כנבואי בספר הוא החלק שבו מתייחס גיבור היצירה, ג'ון גאלט, למציאות הרוע, בנאום שאותו הוא נושא לאומה האמריקנית. בזיהויו מלא ההשראה של טבע הבוזז, מעניקה לנו הסופרת הבנה מיוחדת במינה לגבי מציאות הרוע, שיש בה כדי לסייע לנו להבין לא רק את טבעו אלא גם את האפשרות הניצבת בפני האנושות להיאבק בו ולפותרו בעתיד. בהבנתה של עבודת ראנד יש משום הדרכה חשובה לגבי כל התמודדות שעלולים טובי האנושות למצוא עצמם בתוכה.

בזמננו ובמקומנו במיוחד, כאזרחיה היצרניים של מדינה, המאוימים בנפש וברכוש הן על ידי בוזזים מבית (אנשי ממשל) והן על ידי בוזזים מחוץ (מדינות וארגוני אויב), יש חשיבות ממעלה ראשונה בהבנת טבעו של העומד מולנו. ביצירתה של ראנד, המקרבת אותנו להבנה זו, יש גם משום פתרון לבעיה יסודית עתיקה, אשר היוותה גורם מעכב שלא איפשר עד היום התמודדות נאותה עם הרוע והיא אי הבנתו הנכונה. אי הבנה זו גרמה לבני אדם טובים, ליצרניה של האנושות, להפסיד פעמים רבות במאבקיהם נגד הרע, וזאת משום שבאי הבנתם את טבעו טעו ודימו לראות בו חלק מאופיים שלהם. טעות זו שכיחה אצל הטובים בבני האדם, שאינם מבינים כי הרוע מייצג מהות מציאותית השונה לגמרי מן הטוב וכי האיש הרע, הבוזז, איננו דומה כלל לאדם היצרן. קודם לכל טועים בני אדם טובים בחשבם כי בני אדם רעים מעוניינים אף הם בחיים טובים ובאושר, הדומים לאלה שבהם גם הם מעוניינים. כפי שמזהה ראנד ביצירתה, יש בטעות זו כדי להביאם לידי כשלונות חמורים.

כאמור לעיל, הזיהוי החשוב ביותר של ראנד לגבי טבע הרוע הוא שהאדם הרע מייצג מציאות שונה לגמרי מזו של אדם טוב, שיש בה משום מחלה. בזמן שהאדם הטוב והבריא שואף לחיים, מושא שאיפתו של אויב האדם הוא המוות: בעיקר מות הטוב. בנאומו ב"מרד הנפילים" אומר ג'ון גאלט על אויב האדם כי "באופן מעשי, במציאות, על פני האדמה הזאת, האידיאל שלו הוא מוות. שאיפתו היא לענות את הזולת, תשוקתו היא להביא למותו." בהמשך הוא מזהיר את היצרן מטעותו השגורה: "...דעו שאין דרך לרצותו; כשתצייתו לכל דבריו, הוא ישנה את פקודותיו. ...אין כל דרך לקנותו, כיוון שהשלמונים שהוא דורש הם חייכם". במלים אלה מזהיר אותנו גאלט שניתן לפתור את העימות עם הרוע על ידי סיפוק דרישותיו. הסיבה לכך היא שהבוזזים שונים כל כך בטבעם מבני אדם טובים עד שלא ניתן להבינם על יסוד הבנת ערכים הגיוניים כמו דרישות, הוראות וכיו"ב.

השוני שבין בני אדם טובים לבוזזים הוא מקיף ועמוק עד כדי לשמוט מידי כל אדם תבוני את אמצעי הבנתו הרגילים, שכן היצרן אינו מבין באמת את טבעו של הבוזז. בהקשר זה קורא גאלט להבנתם-לכאורה של היצרנים את הבוזזים תמימה: "אתם שהנכם תמימים עד כדי להאמין שהכוחות הפועלים בעולמכם היום מונעים בכוח התאווה לביזה חומרית – דעו כי מאבקם (של הבוזזים) למען השג שלל אינו אלא מסך המעלים... את מהותם האמיתית של מניעיהם". "כביכול גם הם מבקשים לחיות. אך תאוותם המתועבת למותרות שמקורם בשוד וגזל אינה חיי הנאה אמיתיים, אלא בריחה מהחיים."

את איש זמננו מזהירה אין ראנד מלטעות ולהעניק לגיטימציה כלשהי לתביעות הבוזז. בין אם מדובר באיש ממשל המעוניין להצר את צעדינו ובין אם מדובר במדינת אויב הדורשת את משאבינו ואדמותינו אל לנו לטעות ולהאמין שסיפוק דרישותיהם יהיה סופו של העימות עימם. תאבונם של הבוזזים אינו יודע שובעה ותביעותיהם אינם אלא הסוואה לעובדה שמה שהם מבקשים אינו אלא סיפוק פסיכולוגי של בעייתם הנפשית, שכאמור לעיל אינה אלא סוג מיוחד של מחלת רוח. אומר גאלט על הבוזזים כי "אין הם מבקשים חיים לעצמם, הם מבקשים מוות לכם; אין להם מטרה" אף כי מדובר בבני דמות אנוש, המתנהגים כבני אדם, אין הם כאלה ואסור ליפול בפח ולהיכנס למסלול המירוץ האינסופי של הנסיון לספקם, כי אין הם אוהבים את החיים. בנוסף לכך אין לטעות בהם כרודפי בצע המעוניינים בעושר. "הם שונאים את הקיום ואת החיים..." "הם עצמם תמצית הרוע. לא אחרי עושרכם הם רודפים."

משמעות עיכולם של דברים אלה של ראנד והבאתם לרמה מעשית היא קץ לחיפושם הלא-מציאותי והאינסופי של היצרנים אחר דרך פיצוי, מתן כופר או תשלום שיביאו להפסקת פעולות ההרס וההתנגדות לחייהם של הבוזזים – וככל שנקדים ללמוד את השיעור החשוב הזה יוקדם נצחון האדם.

במציאות הפוליטית של זמננו ניתן להבין דברים אלה בהקשר של הסכסוך במזרח התיכון בדרך הבאה: יהיה אשר יהיה מה שיקבלו הפלסטינים, הם לא יגיעו לעולם לסיפוק ולהשלמה עם קיומה של מדינת יהודים. תפיסת מציאותו של הרוע מנקודת מבטה של הפילוסופיה המציאותית משתמעת בהקשר זה בשני היבטים: א. היחס בין הערבים – ובמיוחד הפלסטינים – כלפי המערב בכלל וישראל בפרט כמוהו כיחס בין בוזזים ליצרנים – מה שמוכח עובדתית על ידי התמיכה המשאבית והטכנולוגית המתמדת המוענקת על ידי המערב לערב ועל ידי ישראל לאויביה. ב. שום מתת, בשטח או בכסף, ושום הסכם – כולל ויתור עצמי גמור על זכויות מצד ישראל - לא יספק את הפלסטיני ולא יביא אותו לידי הפסקת מלחמתו.

לגבי המצב העולמי הכללי דומה הדבר: יעשה העולם החופשי ככל שיעשה לא יהיה מתת שיעניק לעמי העולם השלישי, למדינות הגוש הקומוניסטי או לאימפריה המוסלמית אשר יסתום את החור השחור של תביעותיהם – ואפילו כניעה כללית של האנושות כולה לא ייה בה די כדי להפסיק את הטרור של תובעי המלחמה נגדו. במונחים פוליטיים מקומיים משמעות הדבר היא שאנשי הממשל לא יפסיקו לעולם להמציא דרכים חדשות לדכא את האזרח ולהוציא ממנו את משאביו. העקרון המאחד הכולל של כל צורות הרוע הללו הוא אחד: התביעות השונות אינן מייצגות צרכים אובייקטיביים או אפילו רצונות של ממש. הן אינן אלא תירוצים להמשכת האיבה, ההרס ושאר פעולות הרוע.

את היותן של תביעות הרוע מחוסרות יסוד אמיתי על הטובים באנושות להבין – וככל שיקדם כן ייטב.

נתונים נוספים