טבעו המציאותי של האדם

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 823

טבעו המציאותי של האדם

לפי תורת המציאותיות(*), האדם הוא מהות רוחנית בטבעה. לכאורה נראה שניתן להחיל אמירה זו על כלל בעלי החיים, שכן רוח החי מבטאת, בעצם השתוקקותה לספק את צרכיו הקיומיים של בעל החיים שהיא חלק ממנו, שאיפה אל מה שמחוצה לה. בעצם קיומה של שאיפה זו , אפילו שהיא מוגבלת לצרכי הגוף, יש ללא ספק ביטוי של רוחניות – ולו רק בעצם העובדה שהיא מבטאת את רצונו של החי לערכים שנמצאים מעבר לגופו החומרי.

מהו, אם כן, ההבדל העקרוני – אם יש כזה - בין בעלי החיים לאדם? מהו ההבדל בין שאיפתו של בעל החיים לספק את צרכיו לבין שאיפתו של האדם, שגם לו צרכים דומים? או, באופן ממוקד יותר: מהו הדבר שבגללו נקרא דווקא האדם "רוחני" ולא בעל החיים?

הדבר הקובע את רוחניותו של האדם, או את מה שעושה אותו למהות שטבעה רוחני הוא שבדרך שאיננה דומה לדרכו של עולם החי עלי אדמות, צרכי האדם – וכלל ערכיו - הם רוחניים ביסודם. כלומר: מידת ההתאמה בין הסיפוקים הגופניים-חומריים הקיימת בין צרכי האדם לצרכי בעלי החיים היא קטנה ביחס לסיפוקיו הראשיים של המין האנושי, שהם רוחניים; רוחניותו של האדם מתבטאת בכך שאין הוא יכול לחיות "על הלחם לבדו".

לאדם לא די בסיפוק צרכי הגוף או צרכי החומר של קיומו. הוא שואף ליותר מכך. סכום הסיפוקים שאליהם שואף האדם בחייו, הקרוי לעתים בשם "אושר" אינו מורכב או מבוסס מהסיפוק הגופני של צרכיו או אפילו ממותרות העושר החומרי אלא מסיפוק צרכיה של רוחניים. למעשה, אושרו של האדם, שלא בדומה לזה של בעלי החיים, מבוסס על השגת ערכים רוחניים באופן מובהק. אלה כוללים, בין השאר, את מודעות האדם למצבו המוסרי.

בראש ערכים אלה ניתן להציג את מה שהוגדר כזכויות האדם היסודיות שלו בפוליטיקה – ערכים כמו החיים, החופש והקנין – אך בהקשר של האושר האנושי יש להבין ערכים אלה באופן שאף אם הוא תלוי בתנאים חומריים הוא איננו מבוסס על ערכים חומריים. למעשה, הוא מבוסס במידה רבה על פעולות הרוח האנושית, שבה הם תלויים כדי להתממש. למשל: מבחינה פוליטית אמורה זכות הקנין האנושית להיות מוגנת מפני פגיעתם של בני אדם שלא זכאים לו, אך רוחניותו של האדם מתבטאת, פילוסופית, בהקשר הערכי שהביא לקיומו של הקנין ולביסוס זכויותיו של האדם היחיד לגביו. דבר זה קיים ביכולתו של האדם לחשוב, להמציא ולבחור בפעולה יצרנית שתביא קנין זה הן לידי קיום במציאות והן לידי החזקתו ברשותו של האדם. הסיפוקים שיחוש האדם בהקשר זה של קנין, החל מהנאת יצירתו והמשך בשמירתו, בגאוותו עליו, וכלה בהנאה שיש לו מהשימוש בו – הם כולם ביטוי של רוחניות האדם.

כפי שזוהה בהגות המציאותית, אומרת היותו של האדם רוחני בטבעו שגם טובות ההנאה שיש לו, כמו מזון ומין, הנראות גופניות-חומריות לחלוטין וכפופות לצרכים הטבעיים שבהם הוא שותף לבעלי חיים, הן בעלות אופי רוחני מובהק; דבר זה נובע מכך שכאשר מדובר באדם, רוחו היא הקובעת את איכות הנאתו גם כשזו נובעת מסיפוק צרכי גופו בעולם החומר.

בניגוד לבעל החיים לא יכול האדם להסתפק בהנאה מכל סוג של מזון שממלא את תביעות קיומו הגופני, לגור בכל בית שמספק את צרכיו החומריים או ליהנות מקיום יחסי מין עם כל אשה. שלא כבעל חיים, שסיפוקיו מושגים באופן מלא על ידי ההיבט החומרי של גופו, במקרה של האדם כפופים סיפוקי צרכיו הגופניים למצוות רוחו: בשל היות האדם רוחני לא די לו בסיפוק גופני-חומרי של צרכי קיומו; הוא צריך שמזונו יהיה מותאם לטעמו האישי, שהבית שבו יגור יאפשר לו מנוחה, נוחיות וריכוז יצירתי, כדי שיחוש בו "בבית" ושבן/בת זוגו יהיו מקובלים עליו כבעלי אופי חיובי, טבע מתאים וערכים מוסריים המקובלים עליו.

כל אלה מבטאים את העובדה שהמניעים, האיכויות והרווחים של חיי היחיד מצייתים קודם כל לזהות הרוחנית של חייו. זו משמעה שההקשר של ערכיו הרוחניים הוא הקובע את מידת סיפוקו בחיים – החל ממצבו המוסרי. דוגמה מובהקת לכך היא רצונו של האדם המוסרי בכך שהמזון שיאכל יהיה כזה שיושג בצורה מוסרית; אדם ישר אינו נהנה ממזון גנוב ואינו מפיק מידת הנאה זהה ממשאבים שאינם שייכים לו בזכות.

בנוסף לתנאים המוסריים המהווים תנאי לסיפוקיו של האדם קיימים היבטים רוחניים שגם להם תפקיד חשוב במכלול חייו כיצור רוחני כמו, למשל, ההיבט האסתטי של סביבת החיים שלו. בהקשר זה, יש לזכור כי לכל אחד מההיבטים העובדתיים הכלולים בקיום האנושי יש השלכות למצבו הנפשי – וכל אלה מסתכמים בהכרח שיש לו באיכות חיים אנושית שגם היא, בהגדרה, רוחנית ולכן אין להבין במלואם את חיי האדם מבלי לקיחתה בחשבון.

תפיסת האדם כישות רוחנית על ידי השיטה המציאותית נמצאת היום במצב של עמדה עקרונית המנוגדת לתפיסה המטריאליסטית הנפוצה בתרבותנו. מבחינה זו קוראת המציאותיות, תוך הדגישה את רוחניות האדם, תגר על הסוציאליזם החומרני, שתפיסתו את האדם – בניגוד לגישה הרואה בו מהות רוחנית – מדגישה את מכלול צרכיו כגופניים-חומריים ביסודם. החומרניות היסודית של הסוציאליזם מסבירה גם את המגיפה הרעיונית המשתוללת בעולמנו. זו, תוך שהיא גורמת לעוני המשווע של חלק גדול מן האנושות ומנצלת אותו לצרכיה התעמולתיים, מביאה רבים מבני האדם למחשבה שכל מה שחסר בעולמם הוא סיפוק צרכיהם החומריים.

במובן זה, המשמעות העמוקה של מלחמתנו נגד המפלצת הסוציאליסטית היא מלחמה על מהותו היסודית של האדם. מלחמה זו נסבה על התשובה לשאלה העקרונית בדבר טבע חיי האדם. שאלה זו ניתן לנסח באופן פשוט בדרך הבאה: האם האדם אינו אלא בעל חיים, שכל מאווייו מצטמצמים לסיפוק צרכיו הגופניים או שכדי להיות מאושר דרוש לו יותר? התשובה כלולה בתפיסתנו את האדם כבעל טבע רוחני המותאם למציאות, כלומר שהאדם זקוק לסיפוקים רוחניים, שהם תוצאה של השגת ערכים לא חומריים, כמו חופש, חיים, נדיבות וכו'

וניתן להמחיש, בדרך של משל פשוט, את ההבדל הקיים בין המגמות המנוגדות לגבי טבע האדם; הבדל זה יהיה כהבדל בין גישתן של שתי אימהות: בזמן שהראשונה תשקיע כמיטב יכולתה בהזנת ילדיה על יסוד הנחה שמה שהם זקוקים לו בחייהם הוא מזון ובריאות גופנית טובים, תשקיע האם השניה בילדיה מאמצים בפיתוח רוחניותם, כמו הרחבת השכלתם, לימודם והעשרתם, תוך חינוכם לדרך חיים מוסרית שיש בה משום הבאת כוחותיהם מן הכוח אל הפועל. כמו העימות הקיים בעולמנו בין הסוציאליזם החומרני לבין המציאותיות, רואה האם הראשונה את בני האדם כיצורים גופניים ביסודם והאם השניה את האדם כרוחני בטבעו, מבלי שסיפוק צרכי גופו יעמוד בסתירה לצרכיו הרוחניים.

ולמותר, אולי, בהקשר של משל זה, לציין כי אין ילד שאינו זקוק מאימו גם לנשיקה, חיבוק וליטוף אף שאין אלה נמצאים ברשימת הערכים שלהם הוא זקוק מבחינה שרידותית חומרית-גופנית.

(*) מציאותיות = הפילוסופיה של אין ראנד

נתונים נוספים