שכל, רוח וחומר
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 784
שכל, רוח וחומר
מדוע על האדם להיות בעד שכל? כי השכל הוא רוח האדם והרוחני שבעולם הוא תמצית החיים. להיות רוחני הוא להיות שכלתני, אך אסור להבין את "להיות שכלתני" במובן חומרי אלא במובן של מה שהוא מקורה של החומרניות - הרוחני.
אל תאמין בעיניך אלא ברואה, אף כי אינך יכול להאמין ברואה ללא מראה עיניו. העיניים ומה שהן רואות הם הכלי החומרי, המכיל בתוכו את מי הרוח; החומר הוא התוצר הנאצל ביותר של הרוח, שכן החומרניות היא הרוחניות בהתגלמותה - התגלמותה הפיזית.
בסיפור הבריאה היהודי מספרים לנו על האל שברא את העולם על ידי כך שעיצב אותו בחומר. החומר הוא היבט מעוצב של היש המטפיסי, הרוחני, שנועד, עפ"י המסורת, לתכלית הדרכת האדם בחייו. טבע החיים, שמשמעותם גדילה והנאה מתמדת מגדילה זו, הוא של רוח המתבטאת בחומר.
החיים ביסודם אינם מהות חומרית אלא רוחנית. החיים, בעצם העובדה שפעולתם נעשית באמצעות החומר, מבטאים את אחדות החומר והרוח, או הגוף והנפש - צמדי היבטים שאינם ניתנים לניתוק ואשר בהם המופשט מתקיים דרך המוחש: באמצעות החומר חיה הרוח באופן מוחשי לא רק כלפי גורמים חיצוניים אלא בעיקר לבעליה.
חומרניות היא מושג המתייחס למגמה אשר, כאמור לעיל, הכרחית וטבעית. מה רע בחמרניות? כשלעצמה, שום דבר, כי עובדה אינה רעה או טובה כשלעצמה. חומרניות תהיה רעה רק אם ישתמשו בה לרעה. דבר זה נעשה על ידי ניתוקו של החומר מהעולם; מי שמוציא את החומרנות מהקשרה והופך אותה למושא אלילי, למוקד תשוקה או לשליטת המציאות, יעשה טעות - ומעשה רע.
בטעות ההפרדה המטריאליסטית, אשר גירשה את הרוח ממימד החומר, נוצר עולם נכה, מוגבל וחלקי, אשר המאמין בקיומו מחזיק באמונה טפלה - ובכך הוא פוגם בשכל. השכל המאמין בקיומו של החומר לבדו הוא איבר נכה של האדם ופגיעה בשלמותו.