רעב כתירוץ

רעב כתירוץ

כשהרעבים אוכלים, מזלזלים השבעים בנימוסי השולחן שלהם ומוקיעים אותם כבלתי תרבותיים.

אדם רעב איננו מקפיד על שחיטה כשרה ו/או על הומניות.

בדומה לכך, אדם נפחד יכול להרוג בטעות גם חפים מפשע וזו איננה סיבה לשלול את זכות ההגנה העצמית שלו.

כשמניחים אנשים במקום שבו אסור להם לצוד, גורמים להם לרעוב וכך יוצרים תירוץ להקמת סוכנויות עזרה, המתרצות את הפשעים שהן מבצעות דרך השגתן מזון. זהו עקרון הפעולה של מדינה מודרנית, האוסרת פעילות כלכלית בלתי מאושרת מצידה, גורמת למצוקה ומקבלת, בכך, את התירוץ לסייע לאזרחיה – באמצעות משאביהם.

היום מתפשט הקרב הזה על כל הכוכב באמצעות גורמים שדוחפים את רעיון זכויות בעלי החיים, תוך איסור על פגיעה וציד שלהם, מה שמבחינה פוליטית נוצר כדי להביא לגירסה מודרנית של פיקוח עולמי על הציד, שהיה דרכם הנפוצה של מלכים בעבר להשליט את כוחם באיזורים הטבעיים שבהם החזיקו. היום מונהג הדבר על ידי מדינות, השותפות, ביחד עם חלקן בפעולה זו, בשימוש במשאבי משלמי המסים שלהם.

הסוכנויות הבינלאומיות – כמו האו"ם וגרורותיו – העוסקות בסיוע למדינות נחשלות הן תוצר של תהליך זה. מה שהחל עם האיסור האנגלי על פגיעה ביער ששייך למשפחת המלוכה הגיע, באמצעות ארגונים אלה, למצב שיש בימינו, בו נאסר לעתים על מדינות שלמות לעסוק בציד או דיג אך אם הן עומדות באמות המידה של העולם הן יכולות לקבל סיוע, שמשמעותו המעשית התערבות בעניניהן הפנימיים – כלומר: שליטה.