ראשוניות, תודעה וחומר
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 712
ראשוניות, תודעה וחומר
"ראשוניות התודעה" נתפשת כשלילית בכל הרמות שבה מנסים לפרש אותה (כלומר: צבעים שונים של סובייקטיביות) בגלל ההנחה שהתודעה יכולה ליצור סתירות, טעויות או שקרים. האפשרות לקיומם של אלה דוחפת את המחזיקים בתפישה מפצלת (רובה המכריע של האנושות בימינו) לחפש תחום של ודאות שאינה יכולה לטעות. ואולי ברוחו של קאנט, דווקא התחום ש"מחוץ לתודעה" – העולם החומרי – נתפש כתחום של אמיתות ודאיות שלא ניתנות לערעור.
למעשה, דחיפה זו מכוונת אותנו להעדפת המוות כצורה של ידיעה וודאית – שכן, היכן שאין חיים (חומר מת) ואין ידיעה, גם לא יכולה להיווצר טעות. גישה הגיונית זו מאפיינת גם את הבודהיזם, שרשיו וענפיו – היכן שיש מינימום של חיים ומאפייניהם – יש גם מינימום של סבל. בעקיפין זו הודאה בכך שתודעה היא מקור החיים או, לפחות, המאפיין ולפיכך ההיבט העיקרי של החיים.
כתוצאה מגישה זו מחלקים רבים את המציאות לשניים – צד של תודעה (ומכיוון שזו מבוטאת באדם – האדם) וצד של העולם החומרי. חלוקה זו מבטאת שאיפות שונות "לזרוק את האדם אל מחוץ לקיום". מכאן גם ההדגשות המופרזות של טובת העולם וההיזק האנושי שנגרם בגללו לכל הקיום הטבעי, שהן חלק מהתוצאות. חלק נוסף הוא השאיפה למצוא שילוב – תודעה נטולת אפשרות סתירה (בד"כ התוצאה היא התפישות המקובלות בעולם כתודעה כל-יודעת: אלוהים).
על כן חייבת תודעה כזו להיות נטולת מאפיינים נפשיים נפשיים אנושיים. על כן יהיה אלוהים זה משהו שהוא מעל לאפשרות השגת אנוש ו"טאבו" מבחינה מחקרית. מכך גם דחייה של כל רעיון שהאל בו הוא אנושי מבחינת טבע קיומו, כמו למשל היותו בעל ענין, תכניות ורגשות.
אך האדם שייך ליקום. הוא חלק ממנו. יותר מכך – הוא היבט שלו; התודעה היא היבט הכרחי של הקיים. עמדתה כצופה, תופשת ומזהה אינה "מוציאה" אותה החוצה אלא להיפך – מערבת אותה דרך פעולות אלה, שעליהן להיות בעלות משמעות פיסיקלית וחומרית ככל הקיים במציאות.
ועל כל זה אין לשכוח כי במושג תודעה אנו משתמשים בהקשר האנושי כדי לבטא את אמצעי הידיעה של האדם, אך בהקשר המטפיסי אנו מתכוונים להיבט הרוחני של המציאות. שני אלה הם היבטים משלימים ועצם עובדה זו מכוונת אותנו לראות את האנושיות (ביחד עם האלוהיות) כהיבט של המציאות כולה, אשר לא ניתן לתאר את העולם בלעדיה.